בתשובה לדובי קננגיסר, 09/02/01 15:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
משיחותי עם חברים שגרים בחו"ל, נודע לי שבית כנסת משמש שם גם כמרכז קהילה, בנוסף לאולם התפילה יש חדרי לימוד הפתוחים לקהל הרחב, אולם הרצאות שבו מקרינים סרטים, וככלל, בית הכנסת נתפס שם כמבנה ציבור - דהיינו מבנה שאמור לשרת את הציבור *הרחב* לא רק זה שבא להתפלל כל בוקר. אצלנו בית כנסת נתפס בעיקר כמפגע תברואתי (רעש, לכלוך) במקרה הטוב, וכמכשיר להשתלטות וכבסיס לפעילות עוינת של החזרה בתשובה, במקרה הפחות טוב. הפעם היחידה שביקרתי בבית כנסת, היתה הפעם שבה הציגו בבית הכנסת שליד ביתי תצוגה של כלי המקדש, לצערי הרב לא חזרו על תערוכות או הרצאות בבית כנסת זה, שלאותו פרק זמן של הצגת התערוכה, אכן הפך ל'מבנה ציבור'. לפי דעתי יש להפוך את בתי הכנסת למבנה ציבור - כלומר מבנה שמספק שירותים גם לכלל האוכלוסיה, ולא רק לפלח אוכלוסיה ספציפי אחד, אשר לרוב גם לא מתגורר בשכונה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שהבדל עיקרי בין בית כנסת בחו''ל לבין ישרקל הוא ששם השטח והמיבנה הם נכסים פרטיים של, נניח אגודת בית הכנסת, ואמנם השימוש הוא גם שימוש חברתי אך כלהיזמות הינה פרטית וצריך לשלם דמי חבר כדי להשתמש במתקנים. אם כי אני יודע שניתן לכל אחד לבא ולהתפלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעוד שבמדינתנו המשופמת משלם האזרח על הנדל"ן, על הבניה, ועל התחזוקה של עשרות בתי הכנסת במקום מגוריו. (כן, אני יודע שלא *כל* בתי הכנסת מוקמים על חשבון משלם המסים. אבל רובם כן.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכספי המסים שלי בנו מתנס''ים שכף רגלי מעולם לא דרכה בהם. האזרח משלם עבור מבנים עם פונקציה מסוימת, ואז הוא זכאי (אם ירצה) להשתמש בהם. הפונקציה של בית הכנסת היא תפילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. הטיעון שלך, ותשובתי להלן, נטחנו כבר באייל עד דק. בכל זאת, סביר שלא קראת מאמרים ישנים, ועל-כן: אכן, אני ואת ממנים *הרבה* מוסדות ופונקציות שמשירותיהם אין אנו נהנים. ההבדל בינם לבין בתי-כנסת הוא באוכלוסיית היעד שלהם. התפיסה כי בית-כנסת הוא אינטרס של *כלל הציבור* היא תפיסה מפלה, משום שלא רק שלרוב החילונים והמתקראים-חילונים אין בהם כל ענין, אלא שלבני דתות אחרות בוודאי שאין בהם ענין. לו היתה המדינה מקצה משאבים פרופורציוניים גם להקמת ואחזקת מוסדות דת לבני דתות אחרות במדינה, לא היה זה שיקול מפלה בין-דתית. אבל מטרת הערתי המקורית, כמובן, היתה להצביע על מאפיין בולט של אי-הפרדת הדת מהמדינה, שהיא שורש הבעיה. לו היתה הדת מופרדת מהמדינה, היו מוקמים מוסדות דת לפי רצונם וצרכיהם של המאמינים השונים, והמדינה, שהיתה משתחררת מהעול הכספי הזה, היתה יכולה להוריד את רמת המסים כך שמשלם המסים המעונין בשירותי דת יוכל לממן אותם ישירות. חסכו ממני את ההערות הסארקסטיות לגבי סבירות הורדת המסים בארצנו, במטותא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי קוראת הייתי ודאי מפנה אותך לבדוק מהו האחוז (הזניח עד כאב) שאתה משלם לצורכי דת לעומת שטויות לא שימושיות אחרות, וכן הייתי מציינת ש''צרכי דת'' כולל גם דתות אחרות. כיוון שלא קראתי,כאמור,בטח שמעת את זה ממישהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כל פסול בכך שלא קראת דיון קודם. הערתי את ההערה עבור אלו שכבר קראו את הדיון הזה בעבר. ידוע לי היטב כי "צרכי דת" כסעיף בתקציב המדינה כוללים דתות אחרות. אך כיצד מחולקת העוגה של סך הסעיף התקציבי? מי מחליט כמה להקציב לכל דת, ובאילו פרויקטים דתיים לתמוך? פקידי משרד הדתות מחליטים, כמובן. ובימים כתיקונם מי מאייש את משרד הדתות? לא צריכים שלושה ניחושים – נכון, שר וסגן-שר מהמפלגות הדתיות. (השר היוצא, יוסי ביילין, הוא חריג מבחינה זו). ואנשי משרד הדתות מפלים לרעה כל דת שאינה הדת היהודית באופן *שיטתי וגלוי*. בעל הטור ב. מיכאל נוהג לכתוב על התופעה, בצירוף אותות ומופתים הכוללים סכומים המצוטטים הישר מספר תקציב משרד הדתות הרשמי, בערך אחת לשנה. אני ממליץ לך לקרוא ולהיוכח כי את תמימה בנושא אם את מציעה את ההסבר "צרכי דת כולל גם דתות אחרות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט טיעון רציונלי ורציני, ולכן גם בתי הכנסת, מבחינת המדינה, הם שטויות בלתי שימושיות. אין מדובר בעיניני אחוזים אלא בעקרון שבו המדינה כגוף אזרחי-פוליטי לא צריכה שיהיה לה יד ורגל בעניני הפרט ואמונתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתי כנסת הם מבנה ציבורי ולא פרטי, ויושבים בגוף אזרחי שאופיו כבר נידון (אפילו אני קראתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך זהו כל הענין. בתי כנסיות של כל דת שהיא לא אמורים להיות מבני ציבור, במובן של שייכים ומומנים על ידי הציבור, אלא מתקנים פרטיים אשר ממומנים על ידי המעונינים ואולי מקבלים התחשבות מבחינת תשלומי מיסים. כך נשמרת האוטונומיה של המאמין, נשמר העקרון שאין כופים אמונה ומימון אמונה על הלא מאמין. מבחינת ההשלכה הרחבה יותר, נשמרים מפני התערבות דתית בהתנהלות חיי המדינה על ידי הריבון היחיד שהוא ציבור האזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון,לא סתם אמרתי שעלות צרכי הדת למשלם המסים היא אפסית. בתי כנסת (ברוב המקרים) נבנים מתרומות, וחברים קבועים אכן משלמים מכיסם (מקום קבוע וכו"). בבית הכנסת שלנו,(בבני ברק!!) ביום כיפור ובראש השנה צצים פתאום ראשים נטולי כיפה, לפעמים גם סתם בשבת רגילה. לפעמים יש בר מצווה. מה תעשה להם? תגבה כסף בכניסה ביום כיפור? הציבור בישראל (התגעגעתי להגיד את זה...) הוא ציבור ייחודי (אנחנו לא אמריקה (-: ) ובית הכנסת הוא עדיין מבנה ציבורי לרשות הציבור שרובו הדמוקרטי הוא יהודי עם זיקה (וגישה) לבית הכנסת. אתה נמנה עם אלו ממנו שלא נזקקים לו,ובדיוק כמוני והמתנסים שאינני פוקדת-אז מה. המבנה קיים,וזה לא מופרך לדרוש מהציבוא לשאת בנטל (המיניאוטרי) כיוון שהוא אכן משתמש בו. בדיוק להיפך ממה שאמרת- הפרטת בתי הכנסת תשלול אותם מה"מסורתיים" או ה"מאמינים לפעמים" והאגנוסטים למינהם,שהם רוב הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויה! שוד ושבר! האם זאת אומרת שאזרחים ייאלצו לקחת אחריות על אמונתם ומחויבותם כלפיה? מבחינה כלכלית, המציאות חזקה מהכל, ויימצאו המודלים שיאפשרו לכל אותם דתיים-של-יום-כיפור ושאר המשחקים בנדמה-לי ליהנות משירותי בתי התפילה על בסיס מזדמן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |