|
1 ו 2. אני מוצא את ההבחנה בין מס ישיר לעקיף מיותרת. השורה התחתונה בעיני היא שהנטל הוא מעמסה שאין הציבור מסוגל לעמוד בה. אני גם לא רואה את ההצדקה בכל השיטה של מדרגות מס משום שאינני רואה בשיוויון כלכלי בין האזרחים מטרה נאותה. 3. אני חושב שגישתך מעט נאיווית. ביטוח לאומי פועל כפי שהוא פועל משום שהחשדנות היא אינהרנטית במוסד שאין בו שום יחס בין הכסף שאתה נותן לשירותים שאתה מקבל. איחוד הנתונים ומנגנוני הגביה יביא להגדלת ההכנסות אבל אין שום ערובה שההוצאות (ההחזרים) יגדלו בהתאם. מן הסתם הם יקטנו. חוץ מזה. לא "מגיע לי" שום דבר. אני משתדל לחלוב מביטוח לאומי ככל האפשר כדי לצמצם את הנזקים שהוא עושה לי. מאחר ואין לי שום ציפיות מביטוח לאומי, דאגתי לביטוח אובדן כושר עבודה ופנסיה בחברת ביטוח רגילה. 4. אני לא הצהרתי שאני לוקה בנפשי (וגם אם כן, אין שום קשר בין מצבי הנפשי לבטיחות בדרכים) נשלכתי (וזו לא שגיאת כתיב) למכון מאחר ויש לי נכות פיזית שפטרה אותי משירות בצה"ל. העובדה הזאת לא הפריעה למכון להעביר אותי מבדקים *פסיכולוגיים* ולטרטר אותי במשך שנים. המוסד הזה הוא דוגמה לכל מה שיכול להשתבש בכל ה"כוונות הטובות" של המדינה. אדם כמוני זקוק למכונית יותר מאחרים, האחרים רשאים לעשות רשיון גם אם הם חולי רוח מדופלמים - כל עוד הם בריאים בגופם. אבל מה, אתרע מזלי ונקלעתי למכון, משם הדרך אל החופש ארוכה מאוד... שיחה שערכתי עם נציג האגודה לזכויות האזרח לימדה אותי שרבים "זכו" לטיפולו המסור של המכון הזה. ואני יכול לנחש שהוא לא המוסד היחידי שמעוול בסגנון הזה. אני חושש שיש סכנה ברורה במעבר המידע הזה בין אגפי השלטון השונים במיוחד לאור העובדה שצה"ל עורך מבדקים פסיכולוגיים/פסיכוטכניים לנתח גדול של האוכלוסיה. 5. המטרה היא אולי ראויה אבל התוצאה תהיה תמיד אחת - עוד פגיעה בחירות המאוד מצומצמת שלנו. הסיבות לירידה בגביה נובעות מריבוי התקנות שאין הציבור יכול לעמוד בהן. אם ניקח דוגמה מתחום אחר, חוקי המהירות הם תקנה שאין הציבור יכול לעמוד בה, הגבלת המהירות ל-90 בנתיבי איילון היא פשוט דבילית. התוצאה - כמעט כולנו נוהגים יותר מהר - תוצאת המשנה - הקשר בין ההגיון לחוק מנותק ומכאן ששלטי הגבלת המהירות זוכים להתעלמות, גם באותם מקומות בהם יש בהם הגיון. ובאופן כללי, הדבר מייצר אווירה כללית של החוק.
|
|