 |
להערכתי, אבנרי עצמו חותר להוביל ל"פתרון" אשר ממנו, בתוך מספר שנים, תצוף מאליה האופציה הדו לאומית (יתכן שבנוסח מרוכך כגון פדרציה או קנטונים) כ"פתרון הקבע" המועדף על שני העמים. אמנם לפני מספר שבועות הוא פרסם ב"פורום ארץ הצבי" http://www.faz.co.il/story.php3?id=1513&NewOnly=... מאמר השולל זאת לחלוטין (אגב, שימו לב למגיב האחרון לרשימה). אך למעשה ניתן לראות שהויכוח שלו עם חיים הנגבי הוא יותר טקטי מאשר עקרוני. בחרתי לצטט באופן סלקטיבי את נימוקיו הבאים:
1. "הסיכוי ששני העמים יקבלו את הרעיון הדו-לאומי בעתיד הנראה-לעיון שואף לאפס – מלמטה"
2. "המאבק על השלטון במדינה הדו-לאומית יגרום לאלימות חמורה, כפי שהיה בדרום-אפריקה."
3. "עצם העלאת הרעיון הדו-לאומי עלולה להפחיד את הרוב הגדול בישראל, המתקרב עכשיו בהדרגה לרעיון שתי המדינות. הרעיון יבסס את חרדותיו העמוקות ביותר וידחוף אותו סופית לזרועות הימין"
אבל עם מביטים שנות דור קדימה - לאחר שלב הביניים של שתי המדינות הנפרדות, יווצרו התנאים הנחוצים למימוש החזון הדו לאומי, או במילות אבנרי:
"בראשית שנות ה-50, כאשר העלינו את רעיון שתי המדינות, לא דיברנו על "הפרדה". וגם עכשיו אנחנו שוללים מונח זה מכל וכל. כוונתנו היא לשתי מדינות עצמאיות שהגבול ביניהן פתוח לתנועת בני-אדם וסחורות (כמובן במסגרת מוסכמת). לאור הנתונים הגיאוגרפיים והפוליטיים, יוביל התהליך הטבעי להתחברות אורגאנית, אולי במסגרת פדרטיבית, ולאחר מכן - אם ירצו בכך הצדדים - לאיחוד מרחבי כדוגמת האיחוד האירופי.
בסופו של דבר יושג היעד: שני עמי הארץ יחיו בשלום, זה לצד זה. אולי יקום בעתיד בשני הצדדים דור חדש, שירצה לחיות במדינה משותפת. אבל כיום עלולה ההטפה לאוטופיה להסיח את הדעת מן המטרה המעשית, המיידית, הדחופה, וזאת ודווקא בשעה שכל העולם קיבל את רעיון "שתי מדינות לשני עמים". האוטופיה הרחוקה חוסמת את הדרך בפני הפתרון הקרוב לאין-שעור יותר, שהוא הכרחי, מפני שבינתיים נוצרות בשטח עובדות שיהרסו כל אפשרות של פתרון בכלל."
אגב, בצירוף מקרים (או שמא אורי אבנרי אינו אלא אחד האיילים האלמוניים?) יום אחד (!) לפני הופעת רשימתו של אבנרי בפא"צ, פרסמתי את תגובה 156959 ובה טענתי שתכנית גוש שלום יוצרת (במתכוון?) דינמיקה שתביא בחלוף הזמן למדינה דו לאומית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש