 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה זה שמונה אחוז לסבית? מה זה אומר? במה זה מתבטא? את מוכנה להסביר קצת? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם, על כל 100 איש שהיא שוכבת איתם, 8 הם נשים. (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הפרטנרים שלה למיטה הם גבריים רק ב8% מגופם (~15 ס"מ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם הסבתי1 במיטתי שבמחלקת היולדות2 וקראתי ספר של הסופרת אריקה ג'ונג, "איך להציל את חייך במו ידייך". הסתובבה לה אחות קטנה ומתוקה, יוכי שמה, שערותיה הצבועות (צהוב, אלא מה?) תחובות היטב מתחת לשביסה הסרוג ושלמת אחיות ארוכה לה, ארוכה יותר משלמות האחיות האחרות. יוכי, שבאה מבית שמרני מסורתי קצת-דתי, ובעלה, גם כן בעל רקע די מסורתי-דתי, עברו כשנתיים לפני כן תהליך עשיית תשובה, ונעשו כאלה מין, כאלה מין חרדים-אך-לא-מאוד. יוכי ניגשה אלי ונטלה מידי את הספר. "מה זה?" היא שאלה, בקול גבוה וצפצפני ומתוק, "זה על עזרה ראשונה?" "לאאא!" צחקתי קצת, "זאת סופרת חרמנית כזאת... היא כתבה על כל מיני עניינים שהיו לה עם גברים ועם נשים... היא שכבה עם כולם..." יוכינקה לא בדיוק *זרקה* את הספר. באמת, אי אפשר לומר שהיא *זרקה* אותו. היא רק הפרידה, מבוהלת משהו, את האצבעות האוחזות, והספר נשמט מטה. קצה אחד של הכריכה (קשה להפתיע) פגע בבטני, ברחמי המתאמץ להתכווץ3. דפים שלא הודבקו די הצורך עפו והתפזרו על המיטה וקצת על הרצפה. אני עשיתי "איי" קטן (כי קצת כאב), ויוכי עשתה "יווו" גדול (גם בגלל שהכאיבה לי וגם בגלל הדפים שעפו). גהרה יוכי מעליי, קצות ציציותיה המתוקים בוודאי, הזעירים למדי, המשוערים עד בלי די, לטפו (כנראה) מבעד שמלתה את הסדין שמעל לחלוק שמעל לכתונת ביה"ח שלבשתי. יוכי שקדה לאסוף את הדפים ואני, שמיים רחמו, שקדתי לדגדג מתניה ועוד כמה מאזוריה, בערך מבית השחי ומטה בקו ישר, וצבטתי אותה צביטות עדינות (אולי שלוש-ארבע), ואף סטרתי רכות על ישבנה הקטן4, החרדי למחצה, חרד למחצה. יוכי צחקה והתפתלה מחמת הדגדוגים, וצווחה בפלצטו המתוק שלה צווחות קטנות שלפחות *לי* נשמעו כצווחות עונג פשוט ובלתי מתוסבך עד להפתיע. לשאר היולדות זה נשמע, כנראה, אחרת לגמרי. חלקן נראו דאוגות והשאר אפילו כעוסות. אחר כך סבבה יוכי אל צידה השני של המיטה, לאסוף את הדפים שנשרו אל הרצפה, ובכך ניתנה לי ההזדמנות לדגדג ולצבוט אזוריה שעוד היו חפים מכל גילוי, פשע ורשע. לחדר נכנסה אחות מבוגרת, נזעמת, חרדית גם היא, פחות מיוכי עפ"י אורך שמלתה, אך יותר ממנה, כנראה, במידת צדקנותה. היא נעצה בשתינו מבטים רושפים (או אולי רק דימיתי, מחמת רגשי האשמה), ואיכשהו יוכינקה שלי התנדפה משם והתאיידה אל הירח, כך נדמה היה, למספר נאה של שעות. חיפשתיה ולא מצאתיה. כן, החויה הלסבית מסתכמת לעיתים ממש בזה, בזה בסך הכל. ולא צריך יותר, זה היה נפלא ומרגש. ובכל זאת - למחרת בבוקר שרקתי במקלחת קטע של גרשווין5. מאוד אוהבת את גרשווין ותמיד שורקת. קרובי משפחה וידידים מזהים מרחוק את השריקה האופיינית, ובאותו בוקר אולי גם יוכי זיהתה. היא נכנסה אל המקלחת, הביטה בשדיי התפוחים מעודף חלב, מישמשה לי בשד הימני ואמרה שלא אזנח את הטיפול בהם, והזכירה לי שאני משתחררת והולכת הביתה בעוד כשעתיים. נפרדנו בחיבוקים ובנשיקות. היא נשקה לי במה שנראה כתערובת תום לב וחיבה, ואני נשקתיה במשהו שאיני יודעת מהו, ואין לדעת אם יש לו שם, ואם היה לו שם, אולי הייתי מעדיפה שלא לקרוא לו בשמו. ובמשך שבועות אחר כך עוד היו לי מעט יסורי מצפון. לא בגלל שנשיקות זה רע, אלא בגלל שלא ברור מה יוכי הבינה ומה לא הבינה ועד כמה, והדברים האלה, וכל הדברים בכלל, צריכים להיעשות כשכל הצדדים מודעים ומסכימים. הא, יוכי יוכי, לולא היה שמך כה מכוער, שם שבשום אופן לא עושה לי את זה, לו רק היה לך שם מוסיקלי יותר, ייתכן שהייתי נוטלת את התינוקת החדשה שלי בתוך הסל-קל, ואורזת *אותך* בתוך התיק עם החלוקים והמגבות, וחוטפת אותך איתי לאוסטרליה, בעקבות מלכה שפיגל האבודה, ואולי הייתי שוכחת את הדרך בחזרה. איזה מזל ששמך (האמיתי, הכל אמיתי) יוכבד. איזה שם נורא. אני מתנצלת, אלמוני, אם הסיפור אינו מגעיל מספיק. סיפורים מעורטלים יותר אי אפשר לספר כאן, לא מתאים לרוח האייל. ותקוותי היא שזה מבהיר משהו לגבי האחוזים. מולי. 1 לא שכבתי ולא ישבתי, הסבתי, יש שם, במיטה, חלק מתכוונן המאפשר את זה. 2 הייתי במחלקת היולדות מספר פעמים גבוה יותר מן הנתון הסטטיסטי הישראלי-חילוני-סטנדרטי, ומשם, מן המחלקות האלה, שאובות כמה מתובנותי בענייני החיים, היקום, ובייחוד הישראלים והישראליות. 3 לצעירים שעוד לא נתוודעו אל עובדות החיים: אחר הלידה הרחם אמור להתכווץ ולחזור לממדים הקרובים ככל האפשר למה שהיה לפני ההריון, והתהליך כרוך באי נוחות מסויימת משום פעולות ההתכווצות של דפנותיו. 4 למען האמת, ביחס לשאר חלקי גופה, הישבן לא היה כל כך קטן. היתה בו איזו גדלות, פיזית ואסתטית, ואולי גם רוחנית, אך הרוחנית לא עניינה אותי באותם רגעים. 5 אומרים שנשים זוכרות את כל פרטי הלידות. אני זוכרת את הקטעים ששרקתי במקלחת, את פליאתן של האחיות לשמע מנהג זה, ואת כעסה של אחות אחת, פעם, בגלל הרעש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי יותר כמו סיפור של לסבית 4%, עפ"י ההשערה שהציצי שעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר שקלת בכובד ראש לעבור לאתר אחר כמו שהבטחת? אולי הגיע הזמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש לך נגד הפוגה אירוטית קלה מהדיונים הכבדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עושה לי את זה, ואני תוהה למי כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתיבתה הרבה יותר משעשעת אותי מכתיבתן של כל ה''איילת מטיילת בארץ ישראל'', ניצה, סטרייט וכל הפזיזא האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אם במקום מאושפזת היה מדובר במאושפז? גבר ששוכב לו ב-נניח- מחלקה אורטופדית, וצובט מדגדג ומוריד מכות קטנות וחביבות לאחות שבאה לטפל בו? אם לא ידעת, מולי, קוראים לזה הטרדה מינית. ואם יוכי לא לא בדיוק הבינה את כוונתך, זה אפילו עוד יותר גרוע. ואם היא כן הבינה, גם אז הסצינות במחלקה ובמקלחת היו ממש ממש מיותרות. ואם זה סתם סיפור שחיברת לשעשוע הקהל, ובכן, לפחות אחת מהקהל לא חשבה שזה משעשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק את, גם אני כאן תגובה 162316 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במובנים רבים את צודקת. המחשבה על גבר השוכב לו במחלקה ומטריד את האחות עלתה אף בדעתי, והדידה שינה מעיני למשך תקופה ארוכה (ולמותר לציין שאף אני, כמרבית הנשים, עברתי בעצמי מצבים כאלה, עם מטרידים גברים, הרבה יותר מפעם-פעמיים). עם זאת, עובדה היא כי חיבה רבה שררה ביני לבין יוכי, עוד לפני הפרשייה הקצרצרה של הצביטות והסטירות, ולאחריהן. דבר זה אינו נותן להן כל לגיטימיות, אך מחבל מעט במשוואת גבר-מטריד-מינית - אשה-מטרידה-מינית, אולי. מובן שלא את הכל הבאתי כאן. הרי האייל איננו ספר היסטוריה. רצה הגורל ופגשתי את יוכי שנתיים מאוחר יותר, בלידתי הבאה, והיו לנו כמה שיחות נפש בן הצלחנו ללבן כמה דברים. תתפלאי, אבל בסופו של דבר נתברר שעזרתי לה לחשוף כמה נקודות שפחדה לחשפן בעצמה. ושוב - מובן שגם זה אינו נותן כל לגיטימציה למעשיי. שאלת משעשע-לא-משעשע אינה קיימת, ככל שזה נוגע לי. מבחינתי, וכשהתחלתי לתקתק על המקלדת, השאלה היחידה היתה האם אצליח להעביר את כל הסיפור על השאלות האתיות-אסתטיות שהוא מעלה, מבלי לכחד דבר, לא מעצמי ולא מעין הקורא, ובלי שום הנחות. והצלחתי. (ובכל אלה, אגב, אין כדי לקצץ בהנאה העצומה שבמעשים הגועליים עצמם. כולנו אנושיים, אסתי) ואין כאן מקום לטפיחה עצמית על השכם, אבל אולי יש מקום כלשהו לסימון ''וי'', ברובריקת ''גילוי לב מלא''. ואת ה''וי'', מה לעשות, כן סימנתי, גם אם לגבייך אינו מעלה ואינו מוריד. מובן שגילוי לב מלא-מלא-מלא היה אם הייתי מביאה כאן גם את שמי האמיתי, אך דבר זה נבצר ממני לעשותו לאו דווקא בגלל הנקודות המכוערות שבסיפור, אלא מסיבות רבות נוספות. עצם העירטול הנפשי, גם אם בשם בדוי, הוא בשבילי צעד שלפני כך-וכך זמן לא הייתי מסוגלת לעמוד בו. ומעבר לבעיות האתיות, אני מאמינה (ואף שומעת על כך מן הפיות עצמם) כי המבוכות והתחושות המבצבצות במעשה, מופיעות אצל נשים רבות ואצל נערות רבות. אם מישהי תקרא והדבר יעזור לה להבהיר לעצמה כמה הבהרות ולפתוח כמה אשנבים לאור השמש המטהר - ובאתי על שכרי, גם מבלי לדעת על כך. ייתכן שגם לזה אין בעינייך כל משמעות, אך בעיני יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף. הפיסקה האחרונה שלך חינוכית, מצטדקת ופוריטנית - והורסת סיפור מצויין ומרגש. לא כל דבר אפשר לבחון בסטריאוטיפים חברתיים ובהדבקת תוויות. אחרת החיים נעשים אפרוריים למדי. אבל כמובן, אני לא צריך לספר לך את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיסקה מצטדקת - את זה הבנתי, בקוים כלליים - אבל למה "פוריטנית"? מה כאן פוריטני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החליפי בבקשה ''פוריטנית'' ב''צדקנית'' (ואל תפספסי את המשך המשפט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטע יפהפה ומרגש. לגבי התגובות הראויות שקדמו לי: כפי שלא תמיד אנו דורשים מיצירות אומנות לעמוד בקריטריונים מוסריים מחמירים, כך לא בטוח שכדאי הדבר בכל צעד ושעל בחיים עצמם, ובמיוחד ברגעים חולפים וקסומים (כגון זה). לפעמים לוקחים סיכון מוסרי קטן, מבלי לחשוב על כללי המשחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיים אנלוגיים לאומנות? ואני חשבתי שהאומנות אנלוגית לחיים. (במסקנה אני אתך. אני גם לא חושב שכל הטרדה היא מין רוע מוסרי מוחלט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא חשבתי על נושא זה, אך אני נוטה להסכים עמך. בבניית המשפט אליו מתייחס אתה לא התכוונתי לומר משהו על מי אנלוגי למי. פשוט על האומנות כבר כתבתי 1 ולכן ממנה התחלתי כ"מובנת מאליה" בשוכחי לרגע את האופן בו זה ייקרא(זה קורה לי מדי פעם). תודה על התיקון. 1 ציטוט עצמי, ללא בושה (טוב, קצת..) מתוך תגובה 89817 "מטבעה של יצירה (ובעצם של כל התרשמות וכל הצגה) שהיא מצטמצמת להיבטים מסויימים בלבד של מושאיה. באומנות, פעמים רבות אלו הם רק הרגשות המיידיים והבלתי מלוטשים הקשורים בחוויה שבאים לידי ביטוי. לא כל חוויה אנושית או תיאורה צריכים לעבור במסננת תקינות זו או אחרת." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי וראוי שהאמנות תהא משוחררת מכל נחצים, ובכלל זאת אלה שאנו (בקוצר ראותנו, לעיתים קרובות) מכנים "מוסריים" - *בייחוד* אלה ה"מוסריים". שאם לא כן, מוצאת עצמה במהרה לא עוד אמנות אלא קומיסריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נאלץ לחלוק עלייך. הצעתי לרופף מעט את הכבלים המוסריים פה ושם נאמרה בהנחה שלא מדובר בחריגות חמורות במיוחד. שום דבר, ובפרט לא האומנות, אינו מצדיק בעיניי התרחקות משמעותית מדרך הטוב. האומנות יכולה להיות עם תכנים ערכיים ובלעדייהם, אך אומנות שלצורך עשייתה יש לבצע דברים מאוד לא מוסריים (למשל סרטי סנאף) או שיש בה, באופן ברור כדי לגרום לעשייתם של דברים כאלו, אין לה מקום בעיניי. היכן הגבול? אני לא יודע, זה תלוי יחיד, חברה וזמן ואיני רואה גם כיצד ומדוע יש לגזור גבול זה מעקרונות על. אך המקרה אותו תיארת, ואולי גם כמה דברים "נוראים" יותר הם עדיין בגבול הנסבל, כחריגים בלבד, אך אני רואה באהלהת 1 האומנות דבר מסוכן. 1 כבר הכניסו את זה לעברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* אוי, כבר אמרתי את המשפט הזה פעם, לחרדון, אא"ט, מה שלא מפחית מתקפותו כרגע. עם הרבה דברים כבר יצא לי להתווכח, אבל לא עם סרטי סנאף. ניצחת. 1 כן, הכניסו, אבל כותבים את זה ככה: "האלהת" (ה"א קודמת לאל"ף) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! מתברר שגם ביטאתי את זה לא נכון. חוץ מזה נתפסת! עכשיו אני יודע לפחות שאינך גבר. גבר אמיתי אינו טועה לעולם. _________________ אפופידס, 30% יותר שטויות מן המתחרים! דרוש ממוכר האנשים שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אתה *אמרת* לפעמים, במקומות צפופי/דלילי אוכלוסין - "אהלהת"? - שיואו, כמה חבל שלא הייתי שם, לשמוע את זה... (עכשיו הרשעות כבר משכנעת אותך סופית שאשה הנני?) תשתדל לא לענות על זה. צריך להיות איזה גבול, לאילו רמות טפשות אפשר להוריד את האתר המסכן (ואני כבר עברתי אותו בשביל שנינו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון שלך (כולל הסוגריים) נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תישארי כאן, ותספרי מידי פעם את חוויותייך, וכל העכברושים הזעופים יקראו להם בחוריהם האפלים, בלהט, כל מלה ומלה, ואחר כך יצאו ויינשפו: "לכי!..." אל תשימי לב. יש עכברושים אפרוריים שלא יכולים לסבול מישהו שיותר מוכשר ויותר מעניין מהם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצלת על תגובה 162488. זה היה גועלי ומיותר. (אני עוד חייבת לך הסבר באשר להבדלים {כפי שנראים לי} בין השקפותיך הפוליטיות לאלו של שכ"ג, אבל זה דורש חיפוש יותר יסודי ממה שאני מורגלת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר טוב מאמינה, הנחתי שתגובה 162488 נאמרה בהומור. אגב, גם תגובות קשות אני נוטה לפרש כנאמרות בחיוך, או במובן חיובי כלשהו ואם לא אז בטח לכותב היה יום לא טוב או שדרכתי לו על נקודה רגישה מבלי דעת או ברשלנות וכן הלאה...1 ככה שזה בסדר. לגבי שכ"ג - עזבי. אני מניח שאמרת את דברייך חצי בצחוק ועל סמך תחושה מצטברת. זה לא כזה מעניין לעשות מחקר השוואתי בינו לביני, גם אם ניתן לבטח למצוא הבדלים רבי חשיבות בין שתי דמויות "מופת" אלו. חבל על הטירחה! 1 ראי גם סעיף ג. בתגובה 79597 יום א' שמח ונהדר ושאר שבוע גם כן מעל הממוצע! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 162726 והלאה תגובה 162540 (עכשיו שיחכו קצת) I'm going to drink myself to death (למשפט הזה טרם נמצאה מקבילה עברית ראויה)ליל מנוחה, היה בריא מולי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם הלך שכ"ג ועכשיו אפו ויהונתן אורן, שהם השניים האחרונים ששוחחו איתך 1, גם כן לא שומעים מהם יותר. אשה קטלנית? 1 כן, אני עושה עלייך עבודת מחקר, עלייך ועל ידידייך. בקרוב אדע עלייך הכל. אין לי מה לעשות בחיים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשכ''ג שלום. נראה לפני כמה דקות מתכתש עם ליכטש בדיון על השיר. אמנם שם הוא ''יהושפט ברכה-גלולה'', אבל זה הוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אני חי. השיחה הידידותית שלי עם מר ליכטש אינה התכתשות. כנראה לא הבנת את המסר! שכ"ג |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום מולי. קוראים לי סתיו ואני תלמידת תיכון בכתה ט" ויש לי אחות שגדולה ממני בשמונה שנים ויש לה בת בת שנה ושמונה חודשים: האחיינית המדהימה שלי שקוראים לה הדר. בלידה שלה אחותי לא רצתה אפידורל ולא שום דברים אחרים כי שטפו לה את המוח עם כל מיני קורסים וספרים וכאלה. וכשהיא כבר כן רצתה אז זה היה מאוחר מידי והלידה כבר היתה קרובה וגם לא יכלו לתקוע לה את המחט כי היא כל הך השתוללה. בקיצור הלידה הזאת היתה חווייה זועתית ונוראה ומאז היא ואמא שלי כל הזמן מדברות על זה ולא מפסיקות ועכשיו היא עוד פעם בהריון ויש לה התלבטויות והיא לא יודעת מה לעשות ומרוב שהיא לא מפסיקה לדבר על זה אז גם אני כבר נורא חרדה לה למה שיקרה איתה וגם את האמת אני חרדה כבר גם לעצמי לזמן שיגיע שגם אני אצטרך להביא ילדים וחשבתי אפילו כבר לותר על חוויית האמהות והעיקר שלא יצטרך ללדת. בגלל שאת כתב שאת ילדת יותר פעמים מהנתון הישראלי הסטטיסטי אז חשבתי שבטח את תוכלי לתת לי עצה טובה בשביל אחותי מנסיונך הרב (מזל שהגעתי לאתר הזה ולספור שלך אבל לא כתבת כמה לידות עברת!!!!! למה את זה לא כתבת!!!!!). אני מאוד אהבתי את הספור שלך למרות שבהתחלה קצת היזדעזעתי כי זה לא כל כך חנוכי אבל בכל זאת הוא משעשע אהבתי ונהנתי ואשמח לקרוא עוד ספורים פרי עטך יש לך בלוג? עוד דבר אחרון: מי זה גרשווין ששרקת קטעים שלו במקלחת? זה זמר? אם כן אז לא שמעתי עליו. תעני לי מהר בגלל החרדות שלי ותודה לך. בברכה ממני סתיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה הכרחי לעורר את התגובה ההיא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאחרי שהתגובה של האיילה המסולמית (תגובה 216012) לא עוררה את ההדים המצופים, נוצר צורך לנסות בכיוון אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני סתיו, אם זה מה שאתה מתכוון - ואני כן האיילה המוסלמית, ולא עשיתי נסיונות מיוחדים להסתיר את זה. אין טעם לפרט איך עלתה במוחי שאלת הרעלה, שהיא בעיני שאלה מעניינת, גם אם אולי מצחיקה. ולא, לא ציפיתי להדים, רק לתשובתו של אלון, ואותה כבר קיבלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי סתיו (שם יפה), אני עונה מהר אבל לאו דווקא למה ששאלת. לצערי אינני מתמצאת בעניינים אלה, ומעולם לא נצרכתי לתכשירי אילחוש (לידות קלות, גם זה קורה, את רואה?). נדמה לי שנקלעת אל האתר הלא נכון. ישנם בוודאי אתרים העוסקים בלעדית בנושאים אלה, ובהם תוכל אחותך (לא את!) למצוא את המידע הדרוש. מותר לעוץ לך עצה שלא ביקשת? - עזבי את כל זה. את לא תוכלי לעזור לאחותך ואני בוודאי לא אוכל. איזה נושאים מעסיקים את בנות כיתתך? בנים? אהבות? בגדים? - אז תשתדלי גם את לעסוק בעניינים בלתי מזיקים אלו :-), וכשאחותך ואמא משוחחות - לכי למקום אחר, תכיני שיעורים או משהו. ולגבי עצמך אין לך מה לפחוד בכלל. עובדה שאמרת משהו על האפי-מה-שמו - סימן שאת יודעת שיש אפשרויות להקל, ועד שאת עצמך תלדי את ילדייך - יהיו עוד אפשרויות כאלה. אחותך סירבה להיעזר בקידמה הרפואית, אבל את לא תסרבי, נכון? כל טוב. נ.ב. ג'ורג' גרשווין היה מלחין, הוא נפטר בשנת 1937. מהסגנון שלך נראה לי שהוא לא יעניין אותך בשלב זה של חייך. אולי בעוד כמה שנים תשמעי את המוסיקה שלו ותיהני ממנה. נ.ב2. אין לי בלוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא יש סיכוי שסתיו תיהנה מחלק גדול משירי פורגי ובס, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע היא מצווה לאהוב את בריטני ספירס, לא? (אבוי, אולי תיכף יתברר שהספירס כבר פינתה את מקומה לבאה בתור ושהבורות שלי היא בלתי נסלחת ובלתי חוקית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי כוכבה דעך קצת, אך מאידך לא קמה לה יורשת של ממש (לא ג'יי לו, לא אגילרה, לא שקירה, ולא עוד איזה שבעת-אלפים שניסו). צריך לחכות שמקס מרטין הממזר יתלבש על מישהו חדש. ייתכן אפילו שיש בנות-תשחורת המקשיבות ל-Pink ששרה, אם אני זוכר טוב, LA told me
You'll be a pop star All you have to change Is everything that you are I'm tired of being compared To damn Britney Spears ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. אני בגילה אהבתי גם את הלהיטים בני החלוף וגם את הביטלס, אל דמיולה וארבע העונות של צ'ייקובסקי (אם כי האחרון הוא בערך כל מה שנשאר לי ממוזיקה קלאסית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתכוונת ל"עונות" (או "החודשים") של צ'ייקובסקי או ל"ארבע העונות" של ויוולדי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לארבע העונות של ויוואלדי, כמובן. (מה נהיה איתי? עושה רושם ששלוש מתוך ארבע תגובות של החתומה מעלה נגועות לאחרונה בליקויים עובדתיים קשים. חבל שאין spellcheck לעניינים כאלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כן, אני בטוחה שהטעם המוסיקלי * שלך* היה מגוון למדי באותו גיל. למעשה, אם יורשה לי, וגם אם לא יורשה לי - כשאני קוראת את כתבייך בכל מיני נושאים, כולל גם בנושאים הקשורים בחברות התרופות, מתקופת גלובס - אפילו *מהם* אני יכולה להסיק שטעמך המוסיקלי לא הסתכם בבריטני ספירסיות של אז, אל תשאלי איך. - והוא שאמרתי לסתוונית המודאגת - אמרתי שלפי ה*סגנון* שלה - אני משערת שגרשווין לא יעניין אותה בשלב זה - לפי ה*סגנון* שלה! אני? אה, טוב, לפי החינוך שקיבלתי בבית, לפי הורי, המוסיקה הקלאסית וחלקים מסויימים, מצומצמים, מן הג'אז, היו חוקיים, וכל השאר ומה שנותר היו "זבלללל!!!", ודין כותביהם ומבצעיהם צלייה נצחית בגיהינום, רצוי תוך השמעה רצופה של הקלאסית היותר כבדה וטורדת אזניים. רק בייסורי מצפון קשים הגעתי ללגיטימציה של הביטלס ושות'. על לואי סאצ'מו ארמסטרונג זצוק"ל אמרה אימי שהוא "חצוצרן נהדר וזמר שהיו צריכים לאסור עליו לשיר". וכיון שהיתה בת סמכא בענייני מוסיקה, האמנתי לה. רק אחרי שנים של דם, יזע ודמעות, הודיתי ביני לביני - והרבה יותר מאוחר גם ביני לבינה - שאני אוהבת את קולו הצרוד, הנפלא. ולעניין צ'ייקובסקי/ויוואלדי - אה, אהממ, בעצם, אשאיר את זה בינך לבין אלון. אני כאן רק בשביל הכיף :-) . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...זהו, שמהסגנון שלה התרשמתי שאולי יש לה פוטנציאל לשמוע מוזיקה קלה של מלחינים גדולים1. לכל דבר יש כמה רבדים, את יודעת. 1 ואם לא פורגי ובס, אולי היא תאהב את הרגטיים של סקוט ג'ופלין? את "העוקץ"? מחול החרבות של חצ'טוריאן?2 את הביצועים הפופיים והרוקיים הרבים לקלאסיקות של קורט ווייל או אירווינג ברלין? אלה לחנים פופולריים לכל דבר ועניין, ואין סיבה שמישהי שהצליחה לכתוב הודעה בהירה באייל לא תוכל לאהוב אותם, גם אם הסקרנות המוזיקלית שלה לא גבוהה (השאלה היא כמובן אם מישהו טרח או יטרח להכיר לה אותם). 2 את חצ'טוריאן למשל אני לא מכירה - אלא ממחול החרבות, שהשמיעה לנו המורה למוזיקה בביה"ס, וכולם אהבו אותו עד אחד. יש גם ביצוע רוקי מסחרר, בגיטרה חשמלית, לקטע הזה (שכחתי את שם הלהקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלהקה ההולנדית שניגנה בביצוע רוקי את מחול החרבות, ז''א. תקליט שלהם נשדד ממני בנעורי, אשמח לשמוע אם ניתן להשיגם איפושהוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביצוע של האקספשנס הוא לא ממש רוקי, אני חושב שהוא מתאים הרבה יותר לקטגוריה של ג'אז. שמעתי פעם ביצוע מאוד רוקי של מחול החרבות (וגן של מעוף הדבורה של קורסקוב, לא ברור לי אם מדובר באותו מבצע אבל הם נישמעו דומה), מדובר נגינה מהירה מאוד על גיטרה חשמלית עם דיסטורשן חזק. לא יודע מי אחראי להם. בכל אופן אמור להיות תקליט של האקספשנס איפשהו בבית או אצל ההורים, אם אתה מעוניין שלח לי דואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שאת גם מכירה כמה קטעים מהבלט ''ספרטקוס'' של חצ'טוריאן, את רק בטח לא זוכרת שככה קוראים לזה ושהוא כתב את זה. (הייתי שורק לך את זה, אבל יש לי בעיה עם כרטיס הקול) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, לא מכיר את קו אונידין. (זה ליד קו מז'ינו?) נדמה לי שזה שימש בתשדיר שירות לבית הספר הצבאי למקצועות ים. (יחד עם הפתיחה של הוטל קליפורניה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קו אונידין" הייתה סדרה מפורסמת בשנות ה-70, שנעימת הפתיחה שלה נשמעת עד היום באחת הפרסומות לחבילות דיסקים (כלומר, זו יצירה קלאסית ששמה זרח מפרחוני, אבל כנראה הוזכר במעלה הפתיל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם של היצירה מופיע בכותרת של ההודעה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נו... אוף... :) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |