 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנה דימוי מוזר ותיאוריה שעלתה לי בקשר לזמן: נניח שהזמן הוא גליל נייר טואלט (הכי פשוט) שמסתובב וממשיך הלאה בלי סוף. הגליל שמסתובב הוא ההווה, פס הנייר שנשאר מאחור הוא ההסטוריה, ועתיד, לא קיים. יש רק הווה שתמיד מתקדם. ובכן, בידיינו חללית המגיעה למהירות האור, על פי תורת היחסות, הזמן בה יעצר, כלומר הגליל ימשיך ויתקדם אך החללית תעמוד על אותה פיסת נייר (נקודה בהסטוריה) כל עוד היא ממשיכה ונעה במהירות האור. עכשיו, תיאורטית, נניח שנגביר מהירות ונעלה מעל מהירות האור, הרי שאם הזמן שווה לאפס במהירות האור, אחרי אפס בא מינוס, כלומר אחורה, לנוע אחורה בזמן, על פני הפס שהשאיר אחריו גליל נייר הטואלט. התיאוריה הסותרת, שלא אוכל להרוג את סבי לפני שהכיר את סבתי כי אני קיים, כלומר שלא ניתן מסע אחורנית בזמן, עוד שנויה במחלוקת, מפני שגם היא רק תיאוריה. עכשיו, בנוגע לתיאוריה ולדימוי שהצגתי, ברצוני שתתנו לי בבקשה את חוות דעתכם לגבי הספקות הבאות: נניח שהייתי נעצר בזמן ע"י נסיעה במהירות העור, והגליל היה מתרחק וממשיך קדימה. אז הייתי מנמיך מהירות, עוצר, ויורד מהחללית, מה הייתי מוצא? הרי אני כבר לא בהווה אני בפס ההיסטוריה, בעבר, האם העבר בכלל מתקדם? ואולי הייתי חוזר לאותה נקודה שיצאתי ממנה רק שבאותה נקודה הזו, בעבר, אני זה שהזדקנתי והעולם נשאר אותו דבר, שוב בנקודה ספציפית זו. אבל בנקודה הזו אני כבר לא נמצא בהווה, כי הוא התקדם. אפשר להגיד שאני כבר לא נמצא בעולם שהייתי. ובנוסף, בעולם שאני נמצא עכשיו יש עתיד... אז איך עולם העבר עשוי להראות? (על סמך התיאוריה הזו) יכול להיות שהוא דומם? או איזושהי צורה שאנו בכלל לא מכירים או יכולים לתאר... ועוד דבר, אם למרחב הזמן שאני נוסע בו יש עוד מרחב זמן המקיף את המרחב שבו אני נע, אז בתוך מרחב הזמן הזה אני הזדקנתי מהנקודה ההיסטורית שיצאתי במרחב הזמן הקטן (זה שנסעתי בו) הא?....(יכול להיות שזה קשור איכשהו לארבעת המימדים, פשוט אני לא כל כך הבנתי את המבנה של זה). אשמח לקבל תגובות, חוות דעת והערות... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |