 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חייב להודות שאת שני הספרים קראתי, בתקופות שונות, לפני שנים די רבות, ולא שמתי לב לדמיון בקוי העלילה. אבל נניח שיש, אז מה? אחרי 'כדור' כתב קרייטון עוד מספר ספרים, והם ייחודיים ומראים שוב ושוב את הכשרון של היוצר הפנטסטי הזה. הנושאים שבהם קרייטון מטפל הם מגוונים ביותר, ובכולם ניכרת השקעה רבה של לימוד החומר ברמת מומחה. הם עוסקים בפוליטיקה, בטכנולוגיה, ברפואה ועוד. והוא גם סופר מיומן, ללא כל ספק. מפגש בין בני אדם לדינוזאורים הוא נושא חבוט במדע בדיוני בפרוטה בן עשרות שנים, ופתאום מגיע 'פארק היורה', והמסגרת למפגש הבלתי סביר הזה מקבלת מימד של אמינות. לטעמי, קרייטון בדרך כלל משתפר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זו בדיוק הבעיה של כדור! כאן קרייטון *לא* השקיע בלימוד החומר, או משהו כזה. כלום. אין שום הסבר, מדעי או אפילו פנטסטי, למה שקרה שם. לכדור, לספינה... כלום. באנו, ניתקלנו בכח עליון מן העתיד, ניצחנו, הלכנו. ב"כדור", קרייטון פשוט (לדעתי) ניצל את העובדה שיש לו קהל קבוע, ו*כל* ספר שיוציא יהיה לרב-מכר, גם אם לא יעמוד בסטנדרטים שלו-עצמו. אם הוא היה משקיע במחקר ראוי-לשמו לגבי ספר זה, אולי היינו מבינים מה קרה שם. אולי. קח למשל את יחסו למסע בזמן. כלום. גורנישט. החידוש המרענן היחיד (והוא סתם הברקה לוגית, לא תוצאה של "מחקר" ולא נעליים) הוא בכך שהארי, המתמטיקאי, *הבין* את משמעות העובדה שהחללית חזרה בזמן, והסיק כי – היות ולא יתכן פרדוקס, והחזרה *כן* בוצעה – הרי שהם לא סיפרו לעולם מה קרה. ולכן הוא ניסה מייד לשפר את ביטוח החיים שלו, כדי שלפחות המשפחה תרוויח... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |