|
אני אתן רק כמה דברים בקצרה. ראשית, כל נושא המילה קשור לקשר עם האלוהות. פתיחת הבשר מסמלת *ומאפשרת* את היפתחותו של האדם לאלוהיו. לכן רק מי שנימול מסוגל לעבודת האל, כי הערל סגור בבשרו ובנפשו. לא רק שהערל לא מסוגל, הוא גם אינו רשאי. אחד המקורות לכך הוא הפרוש על "וירא אליו [אל אברהם] יהוה" (ברא') והפרשן אומר בפרוש "עד לא אתגזר אברהם הוה אטים כיון דאתגזר אתגלי כלא ושרא עליה שכינתא בשלימו" (זוהר). ז"א, לפני שאברהם עבר ברית מילה, הוא היה אטום ולאחר הברית הוא נהייה גלוי ופתוח לנוכחותה המלאה של השכינה. צריך לזכור כמובן שבטרמינולוגיה הזו, שכינה היא הנוכחות הנקבית של האלוהות בעולמות התחתונים.
פתיחת בשר הפאלוס הכרחית אם כן לעבודת האל. זה מזכיר לי את כל סיפור קורבנות האדם (נדמה לי שכתבתי על כך בצמד המאמרים "הביאה הגדולה" דיון 1422 ודיון 1432). יש לעבור דרך ברית המילה על מנת לחוות את האל. שוב, במסגרת הנחת המצע המיני של הדת, ההוויה הארוטית שלה, הסיפור הזה מתלבש יפה מאד. צריך לזכור גם ש"ארוס" זה לא רק סקס, והיוונים הקדומים (הדת האורפאית ואח"כ אריסטו) ראו בארוס את הכוח המאחד שמדביק בין מהויות שונות בעולם.
כריתת העטרה היא האמצעי דרכו האדם יכול לחשוף את סוד ההוויה, כש"סוד" הוא שמה של ספירת הפאלוס "יסוד". ברית המילה אם כן היא הדרך לחקירת האמת של הבורא, וחיתוך העטרה מאפשר את החדירה (שים לב למונחים) לתוך מערכת לימוד התורה.
אשר לטיפטוף הזרע מהאבר הערל, הנה אחד המקומות "עד שלא אתגזר אברהם ההוא זרעא דיליה לא הוה קדישא בגין דנפק בגו ערלה לתתא, לבתר דאתגזר נפק ההוא זרעא בגו קדישא ואתדבק בקדושה..."(זוהר). לפני שאברהם נימול זרעו לא היה קדוש משום שהוא יצא ונדבק לערלה, וכו'.
למי שמתעניין אני יכול להפנות למחקריו של חוקר היהדות הגדול, אליוט וולפסון.
|
|