|
||||
|
||||
כאמור אני כיוונתי לטרוניה על תפקודה של העיתונות ואתה מושך לדיון בשאלה הכבדה באמת של מדיניות חברתית. אני לא מרגיש שיש לי מידע מספיק לתרומה רצינית בשאלה זו. לכן רק שתי הערות: א) "מגיע לילדיה" - בנושא זה אני חושב שאתה הוא החוטא בפשטנות יתר. לדעתי זו בעיה באמת סבוכה ורבת פנים. החכמה העמוקה של הצהרת העצמאות האמריקאית מתבטאת בניסוח של זכות האדם ל"חיפוש אחר האושר" ולא ל"אושר" עצמו. כנראה ששום חברה יציבה לאורך זמן אינה יכולה להבטיח לכל אזרחיה "אוכל, חינוך ודברים כאלה" (ראה החברות המרקסיסטיות). מה שהחברה כנראה כן צריכה להבטיח הוא את האפשרות (ההזדמנות) להשיג אותם. בנקודה מסויימת תשלומי העברה מופלגים ובלתי סלקטיביים עשויים לפגוע בזכות "לחפש את האושר" של אנשים שאינם עשירים אך גם אינם עניים מספיק או שייכים לקבוצת הזכאים (מיסוי חונק וכו'), ואני באמת לא יודע אם הגענו לנקודה זו או שאנו עדיין רחוקים ממנה. ב) "בלי להכנס לארנקו הפרטי ..." - גם אני חושב שהעיתונות צריכה להביא יותר מידע כלכלי בסיסי ולא בשיטת הדוגמאות ספציפיות. אבל עיתונים גם צריכים להמכר ודוגמאות פרסונליות משמשים תמיד להדגמת התאוריות. |
|
||||
|
||||
אני רציתי להסביר, ואני חושב שאף עשיתי זאת כמיטב יכולתי, למה הטרוניה שלך לא מוצדקת. בקשר להערות שלך: א. כל חברה יכולה וצריכה לנסות ולדאוג שלא יהיו בה ילדים רעבים. חברה שהתוצר הלאומי שלה, ההלואות והמענקים שהיא יכולה לקבל, לא יכולים להאכיל את ילדיה, היא חברה שפטורה מהאכלת כל ילדיה, זה לא המקרה הישראלי. ראה גם את תגובה 160570 שמסבירה את העניין. הבטחת ההזדמנות היא נכונה, כל זמן שיש גם רשת ביטחון לחסרי המזל, הכישרון, או השכל לממש את ההזדמנות. בכל מה שנוגע לילדים, מניעת חינוך או אוכל מהילדים, הוא מניעת ההזדמנות הראשונית עוד לפני שניתנה להם. אתה יכול לומר שלגברת כנאפו ניתנה ההזדמנות, והיא לא ניצלה אותה, אתה לא יכול לומר זאת על ילדיה. ב) כמובן, אבל רק בהסכמה (כמו שנעשה בסדרת הכתבות שמפורסמת באחרונה בהארץ), ולאחר בדיקת העובדות. פירסום רכילות אינו ראוי בשום צורה ושום נימוק לא מצדיק זאת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |