 |
נראה לי שכבר דנו במקום אחר על המחוייבות של תושבי ישראל העכשווים לכוונותיהם של מקימי המדינה, אז לא נחזור על זה. חוץ מזה נראה לי גם שהפרשנות של הציונים של פעם למושג "עם ככל העמים" לא חופף את הפרשנות שלנו היום: לדעתי הם חשבו אז על "עם, שככל העמים, יהיה מרוכז במולדת שלו, ויבטא בה את תרבותו היחודית, כפי שכל העמים הנורמלים מרוכזים בארצם, ומבטאים בה את תרבותם היחודית". (סוף המאה התשע עשרה היתה תקופה לאומנית למדי), והפרשנות המקובלת היום של "עם, עם תרבות מערבית, ככל העמים".
הקמת מדינת ישראל בארץ ישראל לא נעשתה על ידי מקימיה והוגיה הרישמיים בלבד. אמנם, הם היו אנשים שהיו במקום ובזמן הנכונים כדי להוציא לפועל משהו שתסס דורות בליבם ונפשם של היהודים המפוזרים בכל העולם. אבל בלי היהדות והכמיהה לארץ ישראל כ*מדינה יהודית*, שום חזון הרצליאני לא היה קורם עור וגידים. מליון יהודי ארצות ערב לא היו עוקרים ממקומם לארץ ישראל, אם המדינה לא היתה מדינה *יהודית* בארץ ישראל. כך שגם אם אנשי הרוח הרשמיים של התנועה הציונית, חשבו שהם רוצים להיות עם ככל העמים, להגשמת *חזון* זה הם השתמשו בהרבה אנרגיות של העם היהודי שעובדות בסופו של דבר בכיוון ההפוך.
בכלל אם תנתח זאת ברובד יותר עמוק, אז להקים מדינה מיוחדת, על מנם להיות ככל העמים, הרי זו סתירה פנימית.
לגבי היהודי החדש, במקום לספר לי מה הוא לא, ספר לי במה לדעתך הוא כן יהודי.
(זה לא כדי לשכנע אותי שהוא יהודי. מבחינתי הרי גם היהודי שלא מודע בכלל ליהדותו הוא יהודי).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש