בתשובה להאייל הנימול, 28/07/03 20:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"להיות חריג באופן כל כך בולט" מה? מה בולט בזה? הסבר בבקשה. מדוע זה יותר חריג מלהיות כושי, למשל? אם אגיע למסקנה שהחברה הישראלית היא כל כך מפגרת, כך שהלא נימול עלול לסבול בה מבעיות פסיכולוגיות בגלל חוסר סבלנות1 של החברה היהודית, אחפש לי חברה קצת יותר נורמלית לגדל בה ילדים. דובי? יש לך עדיין את הכרטיס ההוא לקנדה? ======= 1 אוי ויי. אנחנו לא מדברים פה על חוסר סבלנות לאיזה סממן חיצוני ובולט כמו צבע עור, גובה או היקף מותניים. אנחנו מדברים פה על חברה שהיא לא סבלנית כלפי משהו אינטמי שאין יותר מרשות הפרט ממנו, כמו שלמות איבר המין של אדם. אנחנו מדברים פה על כמה עצבים בקצה של הצ'ופצ'יק ולא על סממן חיצוני הבולט לעיני כולם. יהודים יקרים, have you gone completely and utterly bonkers? אתם בטוחים שאתם שייכים לקבוצה ההיא שמתלוננת על חוסר סבלנות אל יהודים מסביב לעולם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש כאן בלבול בין כמה טענות. ראשית, לא תשמע ממני מלה בעד חוסר סובלנות כלפי חריגים בכלל וכלפי לא נימולים (מדוע לא "ערלים"?) בפרט. אין לי כל כוונה לסנגר על חוסר סבלנותם של ילדים. אולם, וזו כנראה עובדה, נדרש פרק זמן בחייו של אדם עד אשר מצפונו וערכיו מתחזקים דיים כדי להעמיד את סובלנותו (או כל ערך אחר) במבחן. מכאן - כל חברת ילדים תהיה נגועה בחוסר סובלנות כלפי חריגים (לפחות עד גיל מסוים), יהיה חינוכם משובח ככל שיהיה. יחד עם זאת, אתה בהחלט מוזמן לחפש לילדיך חברה בריאה וסובלנית יותר בכל מקום בו תחפוץ (אם כי כל חברה מוצאת לעצמה חריגים משלה, כידוע). השוואת החריגות בין ילד שחור לילד ערל היא באמת קצת יותר מאתגרת את הטענה שלי. הנה כמה טעמים לאי-תקפותה: - ילדים כיום נחשפים בחיי היומיום שלהם לאנשים בעלי גווני עור מגוונים (תרתי משמע...). ניתן להטיל ספק באשר למידת חריגותו של ילד שחור, כאשר חבריו מכירים את ה"תופעה" מצפיה בטלויזיה ואף מהרחוב הישראלי המשובץ גווני עור שונים. - בכל אופן, וגם אם המצב לא היה כזה (ר' סעיף קודם), ילד המספר להוריו על ילד שחור ההולך איתו לגן, לא יקבל (בד"כ, יש לקוות), פידבק שלילי. במקרה של ילד ערל, עלולים ילדים, לצערנו, לקבל חיזוק לדחיית החריג מהוריהם. אין זה מצב רצוי, אמנם, אך זה כנראה מה שיש. לפיכך, מסקנתי היא: הרוצה להלחם בברית המילה יעודד קודם כל סובלנות ופתיחות חברתית כלפי האלטרנטיבה, ורק לאחר הצלחה (אפילו חלקית), יעשה בבנו נסויים של פסיכולוגיה חברתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לפיכך, מסקנתי היא: הרוצה להלחם בברית המילה יעודד קודם כל סובלנות ופתיחות חברתית כלפי האלטרנטיבה, ורק לאחר הצלחה (אפילו חלקית), יעשה בבנו נסויים של פסיכולוגיה חברתית." וברטוריקה הכנה והלא מוצלחת, הכה אופינית לי, אני מבקש: שששש... שקט... זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות. למה אתם לא מצטרפים? לא מספיק להגיד בקול חרישי וקטן ש"לא תשמע ממני מלה בעד...". זה די מזכיר לי את כל ה-"לא שיש לי משהו נגד..." או את "אבל חברי הטובים ביותר...". אימרו בקול גדול: "חברה שתגרום לאדם בעיות פסיכולוגיות בגלל שהוא לא קוצץ חתיכה מה'One eyed monster' שלו, היא חברה מפגרת ואף פרימיטיבית. אנחנו לא רוצים לחיות בחברה מפגרת ולגדל בה את ילדנו, בין אם הם נימולים ובין אם הם לא. אנחנו מעדיפים לבנות פה חברה "קצת" יותר סבלנית". אימרו בלי בושה: "יהודים יקרים, אתם כבר לא קהילה יהודית קטנה הסגורה בתוך עצמה שצריכה לחשוד, לרכל ולצקצק על כל דבר קצת שונה שמסתובב בתוכה. הוציאו את ההתנהגות הגלותית המגעילה הזאת מהמערכת שלכם. כבר יש לכם מדינה. יהודים יקרים, התבגרתם בשנים האחרונות קצת (לא מספיק) בענייני צבע עור ונטיות מיניות, אז נא להתבגר בבקשה גם בנושאים אחרים, כמו זכותם של אתאיסטים לא לבצע כמוכם טקסים דתיים שהם חסרי משמעות לגביהם". ההסבר של "אז זה כנראה מה שיש" לא מקובל עלי, בדיוק כמו שהוא לא היה מקובל עלי לגבי אנשים שחורים, לפני העליה הגדולה מאתיופיה. עפ"י ההסבר שלך, ההורים האתיופים הראשונים שנתנו לילד שלהם לדרוך על אדמת הקודש, היו אנשים חסרי אחריות, רק משום שהם לא דאגו מראש להנחיל סבלנות בקרב החברה הגזענית שקלטה אותן. לדעתי הסבר ה"אז זה כנראה מה שיש" לא צריך להיות מקובל גם עליכם. הסבלנות הזו כלפי אי הסבלנות היא בדיוק מה שעוזר ליצר אצלנו את הגויל נייפש הזה, ואני לא מדבר עכשיו רק על ענייני ברית המילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אמא, היום הכרתי ילד חדש בגן. מותר לי לשחק איתו?" "למה לא, מתוק?" "כי הפיפי שלו מוזר." "מה זאת אומרת?" "יש לו יותר מאשר לי." "מה, יותר ארוך?" "לא, בקצה הוא נראה אחרת. מוזר כזה, כאילו יש לו עוד חלק." "געוואלד! אסור לך לשחק איתו!" ככה, אתה מתכוון? זאת נראית לך שיחה סבירה? כי אם אני הייתי ההורה של הילד הנ"ל הייתי עוצר מיד אחרי "הפיפי שלו מוזר" ושואל "מה פתאום ראית לו את הפיפי?". (דובי, חרד מהיום שבו הוא יאלץ להתייחס לאיבר הזה בשם "פיפי") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לשחזר את הישגיך התסריטאיים עם משתתפים בגילאים 8 או 10 או 14. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג איך בני 8 ובני 10 עשויים לקרוא לאיבר המין, אז נקפוץ ישירות לבני 14: ילד: "<טריקת דלת> <מוזיקה רועשת>" (סוף) טוב, טוב, נניח שהילד ממש בא לדבר עם הוריו על דבר כזה, למרות שלא סביר: ילד: "וואי, לא תאמינו מה ראיתי היום במקלחת בבריכה!" אמא: "מה?" ילד: "זוכרים את איציק, מ-ח'4? לא חתכו לו את הזין!" אבא: "ששש! איך אתה מדבר?" ילד: "נו, אז הזה. לא חתכו לו אותו." אבא: "מה, לא עשו לו ברית מילה?" ילד: "כן, זהו." אמא: "מזעזע. אתה לא הולך לבריכה הזאת יותר. אני אתקשר עכשיו למורה שלך ואדרוש שיוציאו אותו מבית-ספר. חרפה שכזאת!" אבא: "תגיד לי, מה פתאום הסתכלת לו על השטרונגול?" ילד: "אה... תראה, סתם, במקרה, ככה..." אבא: "אתה הומו?! עוף לי מהבית, חלאת אדם! מגעיל! אל תכנס לפה יותר עד שתתחיל לאהוב בנות, סוטה!" (סוף) איך אני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאתטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל לא יותר מהחברה היהודית כפי שמספר אנשים תארו אותה למעלה. היא נשמעת באמת פאתטית. חוסר סובלנות כלפי צורת איבר מינו של אדם, עד כדי גרימת בעיות פסיכולוגיות חמורות וירידה לרשות הפרט המוצנעת ביותר - באמת נשמע כמו שבט פאתטי ומסוגר של סוטים. לשמחתי, אני לא חושב שהמצב של החברה שלי עד כדי כך חמור. אני רק חושב שיש בה יותר מדי אפולוגטיקה וכניעה לחוסר סובלנות של חלקים קצת חשוכים, שקיימים לצערי בתוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא פאתטי כמו שאמר כאן מישהו, אבל אתה יכול הרבה יותר - מפי אשת מקצוע, האמן לי. ראיתי את זה בכמה דברים שכתבת ב''במה''. אל תיעלב. (אני מחזיקה את המקלדת בכוח, שלא ייפלט לי בטעות איזה ''דובי דוב דובון'' קטן, למרות שבעיני זה היה רק נחמד, אבל לא בעיניך ולא בעיניהם. אבל נראה שרק אני אטפח לעצמי על השכם על ההתאפקות הזאת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת, טעות שלי. התכוונתי רק לקטע ההוא, לא לדב כולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שהוא לא פאתטי - הוא פרסם סיפור במגזין מד"ב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איכשהו קשור תגובה 160142 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי גם תגובה 144155 קשורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "מה פתאום ראית לו את הפיפי"? ההורים שלו דוגלים בגישה קננגיסרית ללבוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, יש בעיה הלכתית לשחק עם גויים כי אחר כך גם מתחתנים איתם ובלגאנים. אני לא יודע מה הדין לגבי יהודים לא נימולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חוסר) סובלנות ולא (חוסר) סבלנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי באמת, עכשיו אני קורא את זה, אחרי שכתבתי את תגובה 160304. בפעם הבאה, נא להקפיץ לי פופ-אפ איך שאני מדליק את המחשב. תודה, בכל אופן :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל- 1: האם אתה מעדיף לחיות בחברה שאינה סובלנית "לאיזה סממן חיצוני ובולט כמו *צבע עור*, גובה או היקף מותניים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל ברצינות? נו טוף. התשובה היא: כמובן שלא. אתה כל כך בטוח שאצלנו כל כך סובלניים כלפי צבע עור או מוצא אתני, יחסית לחברות אחרות בעולם המערבי? אני לא. המצב אצלנו גם לא סימפטי במיוחד בעניין זה. הכיצד זה יכול להיות אחרת, כאשר החברה שלנו יורדת עד לפרטים האינטימיים והקטנים ביותר? (טוב, לא תמיד קטנים, לפעמים מדובר בפרטים גדולים במיוחד. בכל זאת הסתובב פה פעם איזה פופק אחד, זצ"ל). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |