 |
לא, אני לא לוקח, יש אנשים במצב קשה ממני, אבל זה שאני מסוגל לעמוד על במה לא אומר שאני לא ביישן. פחד קהל אינו חייב להיות קשור לביישנות ולהפך. מכיר את האנשים האלה שבקושי מצליחים להוציא מילה כשהם פנים אל פנים עם מישהו, אבל ברגע שהם עולים על במה, אין להם עכבות? אני כזה. אני לא מסוגל לשיר כשאדם אחד מסתכל עלי, אבל כשאני על במה מול עשרות אנשים שיושבים בחושך - אין לי שום בעיה (למרות שהייתי צריך לגלות את זה, ולמרות שיש לי בעיות בסטרטר - ברגע שאני מתחיל, זה בסדר). אני מסוגל לדבר בקול רם ובטוח עם תנועות רחבות ושפת גוף מרשימה כשאני על במה מקריא סיפור, אבל ברגע שאני יורד ממנה, כל מי שפונה אלי כדי לתת מחמאה גורם לי להשפיל את הראש ולהיות נבוך להחריד.
מצד שני, הדחיפה הזו לאגו בהחלט מסייעת לטווח הקצר. כמו באותה תגובה שהבאת, נורא נוח לי להפתח כשאני חושב שאנשים מחבבים אותי, ואולם מלא במחיאות כפיים זו אחלה דרך להבין שאנשים מחבבים אותך. או לפחות חושבים שאתה יודע לכתוב יפה.
ערבי במה הם ערבי הקראה שמארגן אתר "במה חדשה"1. לא הייתי באחד כבר כמה חודשים טובים, ולא הקראתי כבר איזה חצי שנה. יש אחד בשבוע הראשון של כל חודש (אבל אני ממליץ לא לבוא בחודשי הקיץ, אז המקום עמוס במיוחד בילדים בחופשה והסבל גדול), בתאטרון תמונע שבתל-אביב.
פעם זה היה חלק חשוב מהחיים שלי. עכשיו כבר לא. קצת חבל לי, אבל זה באמת לא אשמתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש