|
הזלזול בחיי אדם קיים אצל שני הצדדים לסכסוך, ואין לפלשתינאים כל מונופול עליו. הוא פשוט לובש צורות אחרות אצלנו ואצלם. לפעמים הוא מופיע בדרכים דומות למדי - כמו למשל בכפר קאסם, המחתרת היהודית, קיביה, פרשת "עסק הביש" (שם חלבי למדי להטמנת פצצות תבערה בבתי קולנוע), גולדשטיין, ועוד מספר לא מבוטל של ארועים מעין אלא.
אלא מה? אתה צודק, ומקרים אלו הם יחסית יוצאי דופן. בדרך כלל הזלזול בחיי אדם מתבטא באופן שונה בצד הפלשתיני והישראלי, והוא פועל יוצא של יחסי הכוחות. הפלשתינאים הם בדר"כ הצד החלש, ולכן הם משתמשים במטענים וברובים, בסכינים ובאבנים. מעשי הרצח שלהם הם בדר"כ ברבריים ואכזריים להכעיס - ובכך מתבטא הזלזול שלהם בחיי אדם. מעשי הרצח של ישראל, הצד החזק, הם בדר"כ ברבריים הרבה פחות, אולם הם נוטים יותר למה שניתן לכנות מעשי רצח קלגסיים. הם מהווים זלזול של החזק בחיי החלש, הלא-אדם. אלו הם מעשי רצח שמתאימים יותר למילה "זלזול", משום שהם נובעים יותר מאדישות ומאטימות לב ופחות מאכזריות מכוונת להכעיס. כאן נכללים חיילים אשר עורכים מתוך שעמום תחרויות צליפה על בתי פלשתינאים, "יד קלה על ההדק" אשר נענשת רק במקרה שהיתה איזו מצלמה באיזור, השלמה אדישה של הציבור הישראלי עם הפצצת אזרחים ממטוסים, התעלמות והשקטה מבחירה של התקשורת הישראלית מהרג אזרחים מתמשך בדרום לבנון ומעינויים קשים של אסירים, ועוד דוגמאות למכביר. זהו טרור של מדינה. בולט הרבה פחות, ברברי פחות למסתכל מן הצד, וודאי לישראלי הממוצע אשר -איננו- מסתכל כלל, אולם לבטח קטלני לפחות באותה המידה.
|
|