בתשובה לברקת, 24/07/03 10:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. מה שהנבוך אמר. ב. שימי לב (נו, בטח כבר שמת לב ואני לא מחדש דבר, ובכל זאת) כיצד מסקרים בישראל את דיוני הכנסת וכיצד עושים זאת בערוצי החדשות הבריטיים. אף פעם לא שמעתי קריין חדשות ישראלי אומר - "הדיון היה חוצב להבות, אבל הוא לא היה ענייני. היה פיספוס מסוים בטענה כנגד הסנקציות ונפילה בכשל לוגי די דמגוגי ומוכר בנושא הקיצוצים". אצלהם יש בצד המסך "KEY POINTS" שקופצים להם בזמן הנאום. אם הנואם לא היה ענייני, מעורפל, לא עקבי או קצת דמגוגי, ישר יבקרו אותו על כך. פעמים רבות יבקרו אותו על כך במהלך השידור ואפילו יריצו דחקה אחת או שתיים על חשבונו. הדרישה שם לרטוריקה איכותית מגיעה מ*למטה* וזה מה שעושה את ההבדל. אין סיבה לפוליטיקאי להיות רטוריקן וענייני, אם חוקי המשחק לא דורשים זאת ממנו. את חוקי המשחק בדמוקרטיה העם קובע. רובנו לא מחפשים רטוריקה וזה בדיוק מה שאנחנו מקבלים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מלמטה? זו שאלה תרבותית-חינוכית, בעיקר. ישראלים נוטים להיכנס אחד לדברי השני ולהרצות - לשמוע את עצמם מרצים - במקום לנהל דיאלוג. בכל שיחה עם לא-ישראלי אני נזכרת בזה מחדש וצריכה לרסן את עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר תרבותית מאשר חינוכית. מי יחנך כאשר מורים, אינטלקטואלים ואנשי אקדמיה נוהגים בדיוק באותה צורה (גם כשנדמה להם שהם לא)? כשגם דיונים פוליטיים, פילוסופיים, או סתם דיון על פרויד הופכים להיות קולניים, מבולגנים ונטולי דיאלוג, כבר אי אפשר להגיד שמדובר בשאלה חינוכית. מה שנשאר זה רק תרבות שמשכפלת את עצמה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |