|
כהנא כרועה צאן פסטורלי, הנודד בערבות ברוקלין, ובעודו יורה פולסא דנורה בצוררים ובבוגדים, הוא נועץ את מבטו אל עבר האופק, מחכה לצלצול מבורא עולם ("השיח הפנימי שלו היה תמיד עם החובה המטפיזית שלו בעולמו, עם "ועתה, מה ה' אלוקיך דורש מעמך?"). כשמסתכלים עליו מהצד, משברות ממנו צדודיותם של דוד המלך, משה רבנו ואברהם אבינו... אז מה אם בעצם הוא מתאים להגדרה שלו ל"אנטיים מקצועיים" ("על כן, הקשב והתבונן היטב באותו אדם שטוען שהוא אוהב יהודים. האם הוא מאיים פיזית על יהודים אחרים - ולו בשם ה"מטרה"? אותו אדם אינו אוהב, הוא שונא. האם הנאומים שלו מלאים מרירות כל כך עזה, עד שהשומע יכול כמעט לטעום זאת? ... היזהר מאותו אדם."". ולפני זה, באותה פיסקה: "לעיתים קרובות מדי, היהודי המדוכא והסובל, מהווה לא יותר מאשר קרדום לחפור בו את עתידו האישי של המנהיג ... "). הרי רק בזכותו התחיל המאבק להעלאת יהודי בריה"מ ("אחד הדברים החשובים ביותר שהשיג הרב כהנא בחייו היה העלאת מאבק יהודי ברית-המועצות אל התודעה העולמית, דבר שהביא לפתיחה משמעותית של מסך הברזל לעלייה יהודית לארץ ישראל"). עבורי, מאיר בהנא וממשיכי דרכו גורמים לי להרהר במילים שאמר "מגמגם אחר" על עמנו: "עם נבל ולא חכם"...
|
|