בתשובה לנריה, 20/07/03 13:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המשנה הראשונה בסדר זרעים: "מאימתיי קורין את שמע בערבית: משעה שהכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרין, עד חצות. רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר". |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כך יוצא שאלוהים אמר דברים סותרים ומנוגדים זה לזה או שדבריהם אינם דיברי אלהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ואם אין קשר? סתם הרווחנו עוד משנה. ב. (ובכל זאת) הקשר הוא שהמשניות זרועות במאות או אלפי מחלוקות, ואני לא מכיר שום קונספירציה שמטרתה להסתיר אותן. ברור (לאותם "יהודים רבניים") שלא כל הלכה שמוסר תנא היא הלכה למשה מסיני; ואם בהלכה כך, במיתולוגיה היהודית לא כל שכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקן אותי אם אני טועה אבל היום אף יהודי רבני לא יטען שלא כל הלכה שמוסר תנא היא הלכה למשה מסיני. נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא הלכתי לאיבוד בסבך השלילות, אני חולק עליך. הרי לא יתכן שגם ''קורין את שמע בערבית עד סוף האשמורת הראשונה'' היא הלכה למשה מסיני, וגם ''עד חצות'', וגם ''עד שיעלה עמוד השחר''. אפילו ''יהודים רבניים'' בני זמננו מבינים את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו מסכימים שלא ייתכן שכל שלוש ההלכות הן הלכה למשה מסיני כי הן סותרות אחת את השניה. אתה בטוח ש"יהודים רבניים" בני זממנו מסכימים עם זה? כל אלה שדיברתי איתם לא מסכימים עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. (מסכת ברכות, פרק א' משנה א'): "מאימתי קורין את שמע בערבין. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר." - עד כאן כבר קראנו. "מעשה ובאו בניו [של רבן גמליאל] מבית המשתה. אמרו לו, לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות; ולא זו בלבד - אלא כל מה שאמרו חכמים 'עד חצות' מצותן עד שיעלה עמוד השחר ... אם-כן למה אמרו חכמים עד חצות, כדי להרחיק אדם מן העבירה". והנה מתברר שרבן גמליאל אינו חולק על חכמים כלל, אלא מסביר שמעיקר הדין קורין את שמע עד שיעלה עמוד השחר, ודברי חכמים שקורין "עד חצות" הם סייג. מסקנה: לא כל "מחלוקת" היא מחלוקת. ב. תוכל לברר עם אילו שדיברת איתם מה דעתם על מחלוקות באופן כללי? הרי אין ספק שקיימים מקומות שבהם דברי תנאים סותרים זה את זה (והדברים ידועים). ג. הביטוי "הלכה למשה מסיני" מופיע בתלמוד לעתים רחוקות, וזה לא ג'וקר ששולפים לטובת כל תנא בכל מצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"במיתולוגיה היהודית לא כל שכן"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בדברי הלכה (שהם מרכזיים ביהדות, ועוברים מדור לדור על-ידי כל העם) מוסכם שדברי התנאים אינם הלכה למשה מסיני, קל-וחומר בעניינים כגון ספרי היכלות. (וזאת מעבר לנקודה החשובה יותר, שספרי ההיכלות ככל הנראה לא התחברו על-ידי תנאים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, למה הגמרא מנסה ליישב את המשנה עם הברייתא (ולא פשוט להכריז שאחת מהן מוטעית, או להתחיל מהתחלה את תהליך ההסקה ללא הסתמכות על התנאים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי הרבה פעמים המשנה והתוספתא סותרות אחת את השניה. לפעמים באותו מקטע אותו תנא יכול להגיד דברים הפוכים במשנה ובתוספתא. מאוד ייתכן שבשלב שבו נערך התלמוד כבר חשבו שזאת בעיה שיהיו סתירות בין המשנה לברייתות, ובינן לבין עצמן, כי החשיבו את הדברים שנאמרים בהם לדברי אלהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשארכיאולוגים מנסים להבין תקופה מסויימת, הם אוספים תעודות, חפצים ודיווחים מאותה תקופה, ומנסים להשלים את הפזל. אם שתי תעודות סותרות לכאורה זו את זו, הם לא ימהרו להשליך את שתיהן לפח, אלא ינסו במידת האפשר להתאים את הסיפור ההסטורי לשתיהן. לא מפני שכל תעודה מייצגת אמת הסטורית מוחלטת, אלא מכיוון שהן בדרך כלל קרובות לאמת, ועדיף לנו לבחור בתאוריה שמתאימה יותר לעדויות הארכיאולוגיות (יש לה סיכוי טוב יותר להיות נכונה). דברי התנאים (במשנה ובברייתות) הם המקור האמין ביותר שיש לאמוראים בבואם לקבוע את ההלכה (שאינה כתובה במפורש בתורה, כידוע). אם התנאים חולקים ''ראש בראש'', כמו רבי אליעזר ורבן גמליאל במשנה שהבאתי, אין ברירה וצריך לבחור באחת השיטות (לפי ראיות שמביאים ממקומות אחרים, למשל). כשאפשר ליישב שתי שיטות ולהסביר את הדברים כך שהמחלוקת תמנע, זה פתרון טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה חדש לי. האם האמוראים יכולים לקבוע הלכה שונה מההלכה הכתובה במשנה? אם השאלה היא מדוע יש שלוש דעות סותרות. לפחות אותי לימדו שהסיבה לכתיבת המשנה היא ששרשרת המסירות (משה-יהושע-וכו') של התורה שבע"פ מאז מעמד הר סיני התחילה להיפגע והלכות אבדו, ואז ר' יהודה הנשיא החליט להעלות דברים על הכתב. עדיין, ההתייחסות לברייתא היא בד"כ כתורה למשה - ובגלל זה הגמרא מנסה בד"כ להראות שהיא נכונה, אבל חלה על מקרה אחר מזה שהמשנה מתייחסת אליו - אחרת אין הגיון בכל המבנה התלמודי. מה זה משנה אם יש ברייתות סותרות ברגע שנקבעה ההלכה? במקרה של סתירה שאי-אפשר לתרץ ההנחה היא שהיה שיבוש בשרשרת ההעברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה כתבתי שהאמוראים פוסקים שלא על-פי המשנה? להיפך, בדרך כלל כל דברים יהיו על-פי המשנה; במקומות שיש מחלוקת, הם עשויים לבחור בשיטה אחת (שמופיעה במשנה). בתגובה הקודמת התכוונתי לפסקה השניה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הבנתי. אני חושש שתצטרך לנסות לפרט יותר. "משל הארכיאולוגים" עשוי להתאים למשניות שיש בהן מחלוקת 1. אבל, רוב הגמרא לא עוסקת במשניות שיש בהן מחלוקת בין תנאים. "האמת", שהיא ההלכה שנפסקה במשנה, ידועה מראש למתדיינים. אז למה הם טורחים על כל הברייתות האלה, שבמילא לא יכולות לשנות את ההלכה? למה יש צורך להסביר דברים של תנאים, ולא לומר שההלכה נפסקה אחרת? ועוד משהו: עד כמה שזכור לי, כמו שכתבת למעלה, הביטוי "הלכה למשה מסיני" הוא לא ג'וקר שאפשר לשלוף לטובת טענה של תנא. *הפסיקה נתונה מראש*, והביטוי משמש כשהאמוראים לא מצליחים להסביר אותה. זה בכלל לא טיעון, אלא הכרה בחוסר היכולת להסביר, והצהרה שההצהרות של התנאים מבטאות את ההלכה-למשה-מסיני ולכן צריך לבצע אותם. העובדה שזה מופיע מעט בגמרא רק אומרת שלדעת האמוראים הם מצליחים להסביר את כל הפסיקות האחרות. 1 גם לא לחלוטין. למה שהאמוראים לא ינסו להסיק לבד את ההלכה במקום לחפש ראיות ממקומות אחרים? נכון שההלכה לא כתובה בתורה, אבל יש כללי-היסק נתונים. אלא אם כן הדברים שאמרו התנאים שונים באופן בסיסי מכל היסק לוגי. השוני הזה יכול להיות היותם הלכה למשה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |