|
יש להניח שרוב המיתולוגיות זכו בזמן כלשהוא, סביר להניח כאשר הן היו חדשות יותר, להתכנות על ידי מישהו במלים שדומות ברוחן ל"בולשיט ניואייג'י". וכך גם סיפורי התנ"ך, וגם הנושא שאתה, מר גלעד ברזילי, טרחת להקדיש לו כתבה שלמה, נחשב על ידי לא מעט אנשים גם כיום, בוודאי לא כ"בולשיט ניואייג'י" אבל בהחלט כמשהו שלא שווה יותר מצואת פרים. אין חדש תחת השמש, או ליתר דיוק, מסביב למיליארד השמשות. רוב מה שהובא בתגובה הקודמת הובא כמיתוס, שבתור כזה אין חשיבות לאמיתות הארכיאולוגית-ביולוגית שלו כמו למה שהוא בא להסביר או להשפעתו על תרבויות ועל היסטוריות של תרבויות. היתר מהווה התנסות פרטית, (ואפשר להבטיחך שלא תחת "מורה ניואייג'י" או אולדאייג'י כלשהו) שמי שעבר אותה נעדר את הכלים "לאמת" אותה, ובכל זאת הוא חש ש"יש בדברים הללו משהו". הוא מודע לכך שבהיותו נעדר "אמצעי הוכחה", קל יהיה מאד לשפוט, לפסכלג ולאפיין את דבריו בכל מיני תגיות מקובלות דוגמת זו שאתה הבאת, ויתכן מאד שכך היה הוא עצמו עושה לו פגש את הדברים האלה כתובים בידי מישהו אחר. כאדמיים אנחנו יצורים רציונליים שעד שאנחנו לא פוגשים את הדבר, אנחנו נתקשה להאמין לו. תחשוב מה היית אומר, לו חיית לפני כ1000 שנה נניח, ומישהו היה מספר לך שמחלות נגרמות על ידי יצורים חד תאים קטנטנים שהעין שלך לא מסוגלת לראות? "אני סומך רק על מה שאני רואה" היית אומר לו, "והשאר צואת פרים".
|
|