בתשובה לברקת, 16/07/03 12:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברקת, הסבר (לפחות חלקי) להבדל בין אירופה וישראל לעניין התמיכה בילדים הבגירים נעוץ בשירות הצבאי. לילד ישראלי בגילאי 18-21 אין פוטנציאל ההשתכרות של ילד אירופי בגילאים דומים. צה"ל יוצא מנקודת הנחה ש"משכורת" החובה מספיקה לאדם בגיר שלכאורה הצבא מספק לו את כל מחסורו, כיוון שהוא מעדיף להסתמך על כך שיהיו מקורות חלופיים ושהמשפחה תמשיך לתמוך ברקע באופן אינטנסיבי לפחות עד השחרור מצה"ל (ואולי משום חוסר הריאליות שבהנחה זו, גדול כל כך שיעור העריקים משירות סדיר). בעצם, זו ביצה ותרנגולת: האם המשפחות שידן משגת תומכות בילדיהן החיילים כיוון שצה"ל משלם להם כל כך מעט, או שצה"ל משלם מעט תוך הסתמכות על נורמה קיימת של תמיכה בילדים בגירים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באופן תיאורטי, ותיאורטי בלבד, אם אתה משרת בבסיס סגור ויוצא הביתה רק לסופ"שים, אתה עוד יכול איכשהו להסתדר עם השלומאותחמישים שלך, שאמורות להיות דמי כיס ולא יותר. זאת אומרת, אם על נסיעות אתה לא משלם, ואוכל בוקר-צהרים-ערב בבסיס, ולא צריך לקנות יותר מדי בגדים (כי, הממ, אתה גם ככה לובש כל יום אותו הדבר) אז המשכורת יכולה לדאוג למשחת שיניים-שמפו-סכיניגילוח-דברים היגייניםאחרים ואפילו להספיק לסרט או שניים עם ארוחת מקדונלד'ס (מוגדלת לחיילים...) בדרך מ/אל הבית. אממה? רוב החיילים _לא_ משרתים בבסיס סגור לחלוטין, ורוב החיילים רוצים גם לצאת מדי פעם כשהם כבר סוף סוף בבית ו... הבעיה הגדולה יותר, לטעמי, מתחילה עם כל הג'ובניקים שמשרתים בבסיסים פתוחים וחוזרים כל יום הביתה. במקרה כזה, זה הרי השירות הצבאי די מקביל לעבודה, רק בלי שכר מינימום. ואז, כשבוקר וערב צריך לאכול בבית, ולפעמים גם צהרים צריך לקמבן לבד, שלושמאותוקצת בחיים לא מספיקים. וכמו שהמש"קית ת"ש שלי טרחה להסביר לי פעם: "אם את רוצה לשכור דירה, אז הצבא נותן לך 130$" "זה לא מספיק, גם לא עם חמישה שותפים. את יכולה לארגן לי היתרי עבודה?" "יש לך בעיות כלכליות בבית? לא? טוב, תשכחי מזה." "לא בעיות, אבל בגילי המופלג נראה לי מטומטם שהצבא דורש ממני לחיות על חשבון ההורים" >שתיקה אוהדת< ושלא לדבר בכלל שאת הכסף לארוחות הבוקר והערב, שכבר כן קיבלנו (נניח שהיה מספיק למשהו) גם קיצצו. ___________ העלמה עפרונית, מתבכיינת, אבל לא מתכוונת לצעוד לשום מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צבא, אבל קשור: כדי לקבל הנחה על ארנונה כסטודנט (בירושלים, לפחות), צריך להוכיח שאני משתכר סכום זעום מסויים (שאינני זוכר מהו כרגע, אבל הוא מתחת לשכר מינימום) או פחות. כמובן שמי שמשתכר סכום כזה לחודש אינו יכול בין כה וכה לממן לעצמו דירה, עם או בלי ארנונה. אז מה זה אומר? זה אומר שסטודנט שההורים שלו מממנים לו גם דירה, יכול לקבל הנחה בארנונה, אבל סטודנט שעובד כדי לממן את מחייתו (*שיעול*אני*שיעול*) דווקא לא. מבריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה שזה 130$ היא שהצבא נותן סכום שקלי של 680 שקל, הניחוש שלי הוא שהדולר היה בסביבות 4.1 מישהו בצבא עשה חישוב ששלושה שותפים ימצאו דירה של 500$ (אפשרי, מנסיון) וזה יספיק להם בדיוק. הבעיה התחילה כשהדולר עלה, ואז במקום 167$ הסכום הפך להיות קרוב יותר ל-130 ואז באמת נדרשה עזרה מההורים, ואם אין להורים, אישור עבודה היה פשוט במיוחד למי שגר בשכירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שכסף לשכר דירה תקבלי רק אם את משרתת מעל 100 ק"מ בקו אוירי מביתך (אף כי יש יחידות שמקלות בתנאים). יחד עם 3 שותפים מדובר בכסף שיכול להספיק בדוחק לשכר דירה (ללא הוצאות נלוות כמו חשמל, מים וכד'), בעיקר אם מדובר באיזור הפריפריה. אפשרות נוספת היא לחתום על הצהרה שההורים לא תומכים בך (אני חושב שזה כולל ביקורת מש"קית ת"ש ופרוצדורה) ולקבל "המרת הלנה" (בסיס, בית החייל או שכר דירה). כך שהצבא בהחלט בונה על כך שהורי החייל תומכים בו כלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאני טועה כאן, אבל יש לי הרגשה שרוב הבסיסים הפתוחים הם לא ממש באזור הפריפריה. או ליתר דיוק, הצבא, מסיבות הגיוניות להפליא, יציב בבסיסים הפתוחים בצפון או בדרום אנשים מהאזור. הבעיה היא בהחלט כן בכל אותם הבסיסים במשולש קריה/צריפין/תל-השומר. לחתום על הצהרה שההורים לא תומכים בך למרות שאתה כן גר בבית, היא לא חוקית. באותה מידה אפשר גם לזייף טופס כזה, או סתם לגנוב כסף. לבית החייל לעומת זאת, יותר פשוט לקבל זכאות. כלומר, אם אתה בתקן ה"100 קילומטר מהמיטה המקורית שלך". אממה? היום ישנם בסיסים שגם בזכאויות לחיילים מקצצים. הפתרון, מבחינת הצבא לפחות, הוא די פשוט. לפסול לך מקצוע, או להעביר אותך לבסיס אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה לא כאילו ששכר הדירה בראשון ובאור יהודה מרקיע שחקים (עד כמה שאני יודע לפחות). לגבי הקריה, קצת יותר בעייתי אבל גם שם יש כמה רחובות בהם שוכרים דירות בעיקר חיילים והמחירים (ומצב הדירות) בהתאם. לגבי חתימה על הצהרה, התכוונתי רק כאשר המצב אכן מתקיים. למה לך לשכור דירה אם את גרה עם ההורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ, כי אני גרה עם ההורים _בדרך כלל_ אבל במהלך השבוע לא? כי אחרת אני לא אוכל להגיע בזמן ליחידה? כי אחרת חלקים נרחבים מהיום שלי יושקעו בחברתם האדיבה של נהגי אגד/מטרופולין/רכבת ישראל? כי אני לא רוצה להיות לחוצה כל יום כל היום לגבי השעה האחרונה בה יוצא האוטובוס? כן, נדמה לי שאלו סיבות מצויינות. __________ העלמה עפרונית, אחרי עוד המון שעות מיותרות ברכבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו הייתי בקורס שלמים (כן, יש לזה קורס. שלושה שבועות, שזה רק שבוע פחות מהטירונות שעשיתי. יאללה, תצחקו עלי...). בקורס הייתה בחורה אחת מאילת, ועוד הרבה אנשים דוגמת עבדך הנאמן. בסוף הקורס, קיבלנו שיבוצים. האילתית נשלחה לבסיס בצפון, ואני נשלחתי לבסיס באילת. לא יודע לגבי הבסיס בצפון, אבל זה באילת היה פתוח (עבור מי שלא גר באילת, כמובן). מה שאני מנסה להגיד זה שאני לא הייתי בונה על זה שצה''ל פועל לפי סיבות הגיוניות להפליא, גם אם הן נראות מאוד ברורות. צה''ל, כמו אלוהים, פועל בדרכים מסתוריות מאוד. וגם את זה אני אומר רק כדי שלא להעליב את צה''ל (ואת אלוהים) ע''י שימוש במילה ''מטומטמות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה הייתי, לא היו הייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אני לא מבין את הסוגריים בסוף הפיסקה הראשונה, עבור מי שגר באילת הבסיס באילת היה סגור, ועבור מי שלא גר הוא היה פתוח? זה לא ההפך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. עוד סיבה לצחוק עלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. חבר שלי שעוד מעט מסיים את שרותו משרת בבסיס שבאילת. כיון שהוא אילתי, כאשר יש חופשות קצרות מדי, לא משחררין אותו, פן יקנאו בו חבריו מארצות הצפון, שהוא מספיק לבלות בבית, והם לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי לגבי ה"היו הייתי" שלי, אבל לא חשוב. בכל מקרה - זה היה בסיס פתוח למי שגר באילת, וגם קצת פתוח למי שלא: יכולנו לצאת לאפטר כל יום (שלא היינו שומרים או בכוננות1, אבל היינו צריכים לחזור די מוקדם (שבע? שמונה? לא זוכר) או שנחשב נפקדים. 1 וכ"צפוניים" קיבלנו יותר כוננויות מאשר האילתים שיצאו הביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגליון "במחנה" השבוע (שעבר?) יש כתבת שער על החיילים שמשרתים הכי רחוק מהבית. מעיון קצר בכתבה עולה שאת המקום הראשון במרחק תופס חייל מאילת שמשרת באוגדה הצפונית על גבול הצפון, קצת למעלה מ- 500 ק"מ. אאז"נ הוא דווקא ביקש לשרת רחוק מהבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה לפני שנים כתבה על הבחור עם הקל''ב הכי קל''בי. הוא גר קומה מעל קצין העיר בו שירת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יודע מה המרחק מבלוזה (צפון מערב סיני) לחיפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 החישוב כדלקמן: בעקבות תגובה 157492: המרחק בין חיפה לאילת הוא 439 ק"מ. על פי הקישור2: בלוזה נמצאת בנ.צ.: 916,049. על פי הקישור 3: אילת4 נמצאת בנ.צ. 879,141. הקו האוירי בין שתי הנקודות הוא כ- 100 ק"מ. 4 הנ.צ. מתייחס לק"מ 3-4 על כביש מס' 90, דהיינו 3 ק"מ ממעבר טאבה. אילת עצמה נמצאת בערך בק"מ ה- 9-11 על כביש 90. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אבל לא זאת הכוונה. ע"פ תגובה 159798 המרחק מאילת לאוגדה הצפונית הוא מעל 500 ק"מ. ממטולה לאילת בקו אויר המרחק הוא כ420 ק"מ, כך שמדובר (כנראה) באורך הכביש (כביש 90 אאל"ט). מבלוזה לחיפה הקו הקצר ביותר עובר מעל הים. בזמן שרותי הצבאי ההסעות של צה"ל בוצעו באמצעות אוטובוסים של "אגד", אשר נעדרו את היכולת האמפיבית. דרך הכביש אינה עוברת באילת, כי אם בתוואי המערבי לאורך חוף הים התיכון (עם או בלי לעקוף את רצועת עזה, זאת כבר תוספת שולית). מה שזכור לי, הוא שעם יציאת האוטובוס משער המחנה, היינו כולנו נרדמים. לאחר שהשלמנו את המחסור בשעות השינה, האוטובוס היה עוצר (כנראה שהגענו לחיפה). ירדנו מהאוטובוס להפסקה בשקם של אל עריש. אגב, הפז"מניקים מגדוד נהגי הפרדות, אלו אשר לחמו בגליפולי, טענו שבלוזה זה קל"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.אאל"ט האוגדה הצפונית יושבת בבירנית, שזה כמה עשרות קילומטרים מערבה (כביש ואויר) ממטולה. 2.כן, אני חושב שהם התייחסו בכתבה למרחק כביש. 3.טוב, ניסיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בונה? מכריח! בוא תשמע סיפור. בתקופת שירותי הצבאי היה איתי בבסיס בחור רוסי מבוגר יחסית (25+- אא"ט) ונשוי. הוא היה אמנם בעל תואר ראשון בקרימינולוגיה ועוד אחד במדעי המחשב, אבל כאשר הוא גויס הוא הלך בדרך כל בשר יבוא לתחזוקה, כמובן, ומשם לאפסנאות יחידתנו שבעזה. יום אחד הוא סיפר לי שהוא מודאג, כי אין לו כסף... הוא ביקש הקלות בתנאי שירות כדי שיוכל לעבוד תוך כדי שירותו, אבל אלה לא אושרו על ידי המערכת. מסתבר שאין לו הורים שיתמכו בו, ואשתו עובדת רק במשרה חלקית שלא הספיקה לשניהם. "למה אשתך לא עובדת במשרה מלאה?" שאלה המערכת, וידידי ענה שהיא סטודנטית, ולא יכולה גם לעבוד, גם לפרנס את שניהם, וגם ללמוד. תשובת המערכת היתה משהו כמו "אם האשה יכולה להרשות לעצמה ללמוד, על אחת כמה וכמה שהיא יכולה להרשות לעצמה לפרנס את בעלה החייל. הצורך אחרון קודם לראשון, היא יכולה לדחות את לימודיה. הבקשה נדחית". הפתרון שנמצא בסופו של דבר על ידי החייל ומפקדיו היה שהוא ידפוק נפקדות באופן קבוע, והם יעלימו עין. מסקנה: צבא ההגנה לישראל מממן את פעולותיו, בין היתר, על ידי סחיטת אמצעי קיום מקרובי החיילים שאותם הוא מגייס על פי חוק. "צבא העם", אכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההורים שאני מכיר עשויים לתמוך בילדיהם (ובמשפחות שהם מקימים) לאורך זמן (אפילו אחרי גיל שלושים) וזה "בסדר". כמובן שזה מותנה בכך שההורים יכולים לעשות זאת ושילדיהם זקוקים במידה כזאת או אחרת לעזרה הזאת. לא נראה לי שיש קשר כלשהוא לצבא. זאת נראית לי התנהגות סבירה מצד הורים אוהבים. נדמה לי ששאלת הביצה והתרנגולת כאן שונה: בישראל קשה מאוד לבסס חיים בורגניים רגילים מכלום, וקשה לשמור על רמת חיים סבירה ממשכורת שהרבה אנשים מרוויחים בגילאים צעירים. אפשר לתהות האם זאת הסיבה שההורים עוזרים לילדיהם, או שההורים עוזרים לילדיהם בגלל התרבות (היהודית?) ולכן הרף הכלכלי לקיום רמת חיים סבירה עולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא נראה לי שיש קשר כלשהוא לצבא. זאת נראית לי התנהגות סבירה מצד הםרים אוהבים", ודוק: הורים אוהבים *שיש להם כסף*. באלפי משפחות בישראל, מדי שנה, הבן או הבת החייל/ת עובד/ת בעצמו/ה תוך כדי שירות (באישור עבודה או בלעדיו) כדי לתמוך ולפרנס, לא את צרכי החייל, אלא את המשפחה. והנה שאלה שאולי מתאימה לדיון אחר: האם צה"ל, צבא העם, הוא צבא שיש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם, כלכלית, לשרת בו, ובכל זאת מחוייבים לכך מכח חוק? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |