 |
יש להפריד את השאלה לשניים. לגבי ארגונים כ"בצלם" או "תעאיוש", אין מקום לפעולה הגיונית של ארגון דומה בצד הפלסתיני. כפי שטען יפה ליאור, המצב איננו סימטרי. ממה שאני יודע השפעתם של "בצלם" ועוד יותר מכך של "תעאיוש" הינה אפסית. פעם אחת הגיעו שני סופרים ואיפשרו למספר משפחות למסוק את עצי הזית שברשותן - אולם העבודה החקלאית היא עבודה רצופה מטבעה (ישנם מחזורי עבודה קבועים לאורך הרבה יותר מימים בודדים), ופעילות "תעאיוש" היא אומנם מבורכת ונאצלת, אולם היא חסרת תוצאות אשר אינן הפגנתיות. צה"ל משרת את המתנחלים, המנהל האזרחי הוא כלי בידם, והעוול והאכזריות מנצחים פעם אחר פעם. כלומר, אפילו בצד הישראלי אין אפשרות לשנות את מציאות החיים בשטח. כפי שאמר ליאור, מה יהא אם כך תפקידו של "בצלם" פלסתיני? לתעד את האדמות אשר נגזלו מידי המתנחלים? את המחסומים בין חיפה לתל-אביב? לנסות ולעזור לילדים ירושלמים להגיע לביה"ס בשלום מבלי לעשות עיקוף של שבעה קילומטר מפחד המתנחלים הפלסתינים בעיר? הרי התחקירן של ארגון היפותטי שכזה לא יוכל אפילו לצאת מכפרו, וציודו יוחרם תוך שבוע.
נשארו הצהרות, הפגנות, ואמירות מדיניות. מבחינה מדינית, צדק הימין מאז ומתמיד כשטען שישראל נדרשת רק לתת ולתת ואיננה מקבלת כלום בתמורה. וכי מה ייתנו לנו הפלסתינים? בקושי את עצמם הם מקיימים. אני בספק אם יקום ארגון שלום פלסתיני אשר ידרוש להשאיר את איתמר במקומה למען השלום. אם סימטריה מוזרה שכזו את מחפשת, תאלצי להמתין עוד זמן רב. לארגון כמו "שלום עכשיו" יש איזו תוכנית מדינית מסוג מסוים. בגדול, הם מציעים לסגת מכל ההתנחלויות, ואז הם טוענים כי ישרור שלום לנצח נצחים, ללא פיצוץ אוטובוסים וללא ירי פגזי פלשט על שכונות מגורים. ישנם אירגונים פלסתינים רבים בעלי תוכנית מדינית דומה, אולם אני מנחש שלא לכך את מכוונת בחיפושיך אחר תנועה מקבילה פלסתינית. אני אינני מבין עדיין מה את כן מחפשת בדיוק - אולי תוכלי להרחיב בנידון.
הצהרות על נכונות לחיות בשלום עם ישראל וללא ההתנחלויות יש די והותר בצד הפלסתיני, ואני מניח שהן כנות. גם גינויים רשמיים ופורמליים למעשי טרור לא חסרים. נשארו אם כך הפגנות המונים כנגד הפיגועים, ולאלו אין זכר בשטחים הכבושים. יש לציין, עם זאת, שמה שהפלסתינים רואים כמקבילה הישראלית לפיצוץ אוטובוסים זה לא פיגועי נגד של המתנחלים או אפילו פעולה חריגה כהטלת פצצה של טון על בניין מגורים. הם רואים את המוות השגרתי והיום-יומי, פגז טנק טועה, חייל מעוצבן במחסום שיורה על רכב, חיסול ממוקד למחצה, הרעבה של אוכלוסיה (לא "במקרה" או "בטעות", אלא בכוונה זדונית, פשוט כך. ראיתי זאת במו עיני.) אשר מביאה גם היא למוות, ועוד כל אותם מקרים המגיעים לעמוד שמונה ב"הארץ". כנגד אלו, למרבה הצער, אין כל הפגנות המונים גם בישראל. כולם בישראל רוצים שלום, אבל גזל האדמות נמשך באין מפריע. כולם רוצים שקט, אבל מתנחלי מעון מרביצים לילדים בגיל בית ספר יסודי, בחסות צה"ל. הפגנות המונים לא נרשמו. זקנה שנהרגה בטעות תקבל אולי טור של ב. מיכאל בידיעות. אם זה צעיר בגילי - "גיל המאבק", אז זה לא יירשם בשום מקום מלבד דוחות "בצלם". מעשים אלו נחשבים בישראל ללחם ולחמאה של "המאבק בטרור", ואין להם כל קשר לשאיפת השלום היוקדת בנו. את הצד השני מן הסתם זה מעניין הרבה פחות - מבחינתם ההרג בהם לא מזיז לאף אחד בישראל את הקצה של הזרת. האוכלוסיה בשטחים עייפה מדי, רעבה מדי ללחם, עניה מרודה, וחיה בסכנה מתמדת. אלו הם תנאים עלובים להתפתחות מחאה מוסרית - אין זה מקרה כי כי רוב המשתתפים בהפגנות בצד הישראלי הינם אנשים מבוססים ממרכז הארץ, ולא אנשים קשי יום הנאנקים תחת הקשיים הכלכליים ונאלצים להאבק על לחמם בכל יום מחדש. מלבד מעטים משכמם ומעלה, מרבית האנשים זקוקים לזמן פנוי, השכלה נאותה, אוכל בכמות מספקת וביטחון מינימלי על מנת לפעול למען אנשים אחרים.
אין בכל זאת כדי ללמד סנגוריה על אנשים אשר תומכים בפיגועי טרור אשר קוטלים, פוצעים, ומסבים כאב וצער לאנשים חפים מפשע. ישנם רבים כאלו בשטחים הכבושים. אולם להסיק מכל זאת כי אזרחי ישראל הינם עליונים מבחינה מוסרית - את זה לי באופן אישי כבר קשה לעשות. למסקנה הזו מגיעים בדרך כלל אם מתעקשים להתייחס באופן סימטרי למצב אי סימטרי מטבעו. רבים בישראל מתייחסים לסכסוך בצורה כזו משום שהתקשורת אצלנו איננה מאוזנת יותר מאצל השכנים, והפרופוגנדה הישראלית גם היא איננה נופלת משלהם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש