 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מוצא בתגובות לידיעה ערב רב של דעות במסווה של עובדות, קורטוב דמגוגיה, וגם מעט בורות. להלן מדריך שיתן מעט רקע על ההיבט הכלכלי של הבעיה: הפעילות הכלכלית של הממשלה נחלקת כמו כל עסק לצד של הוצאות וצד של הכנסות. ההכנסות הן הכנסות ממיסוי (מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות, מס רכוש, מע"מ וכו'), סיוע חוץ (מארה"ב) ועוד מקורות הכנסה שונים, פחות משמעותיים. הוצאות הממשלה מתחלקות בחלוקה גסה לשני חלקים : מימון מנגנון המדינה - משרדי ממשלה, משטרה, צה"ל, בתי משפט וכו'. והוצאות שנקראות "תשלומי העברה" ומהותן העברת ישירה של כסף מהממשלה לידי האזרחים - אבטלה, הבטחת הכנסה, קצבת ילדים, קצבת זקנה וכו'. כאשר הוצאות הממשלה גדולות מהכנסות הממשלה נוצר גרעון תקציבי. גרעון מממנים בעזרת הלוואה או מענק. המענק הוא בדרך כלל מארה"ב. הלוואה לוקחים מגופים מלווים בחו"ל (בנקים, משקיעים מוסדיים) או בישראל (מוכרים אגרות חוב לציבור או למשקיעים מוסדיים). את ההלוואות צריך בסופו של דבר להחזיר למלווה, בתוספת ריבית. כאשר מדינה אינה יכולה להחזיר את ההלוואות שלקחה - היא מגיעה למצב של פשיטת רגל. בשנים האחרונות הגיעו או התקרבו למצב זה מדינות כמו זימבבוואה, ארגנטינה וברזיל. כאשר מדינה מגיעה לפשיטת רגל - היא אינה יכולה לתפעל את המנגנונים הממשלתיים, כל שכן לבצע תשלומי העברה. מדינת ישראל עברה ממצב של עודף תקציבי לגרעון תקציבי בשלוש השנים האחרונות. בשנה האחרונה גודל הגרעון עולה לרמות גבוהות במיוחד. כדי לממן את הגרעון הממשלה נאלצת ללוות כספים רבים, בעיקר מהנפקת אגרות חוב בישראל. הגרעון התקציבי של השנים האחרונות נגרם כתוצאה משינוי כפול. מחד - צד ההכנסות קטן בעיקר בגלל המשבר העולמי בהי טק והמשבר הכלכלי בישראל. מהצד השני - הוצאות הממשלה קפצו בצורה משמעותית. בכל הקשור להגדלת צד ההכנסות - הממשלה יכולה להעמיק את גביית המסים (ניסתה, ללא הצלחה משמעותית) או להגדיל את הפעילות הכלכלית במשק וע"י כך להגדיל את ההכנסה ממסים (כנ"ל - ללא הצלחה משמעותית בשנים האחרונות). בכל הקשור לצד ההוצאות (כאן מגיעים לנושא הויכוח) - ההוצאה על תשלומי העברה קפצה בצורה מטאורית בשנים האחרונות. התשלומים על קצבת ילדים קפצו גם בשל הגדלת הקצבה ("חוק הילד החמישי") וגם בשל מספר ילדים גדול במשפחות רבות בישראל. ההוצאה על קצבאות הבטחת הכנסה עלתה בצורה גדולה בשל מספר גדל והלך של נזקקים. עד כאן העובדות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכאן והלאה פרשנות שלי. מודל מדינת הרווחה מתקיים בעיקר במדינות מערב אירופה ברמות שונות. ברוב המדינות הממשלה מממנת לאזרחיה השכלה יסודית וגבוהה. מערכת הבריאות היא ממשלתית וישנה קיצבת זקנה נדיבה. גם מנגנון הפנסיה נתון לשליטה ממשלתית. בארצות סקנדינביה הולכת הממשלה רחוק יותר ומוכנה לממן כל אזרח שאינו מעונין לעבוד, יהיו הסיבות אשר יהיו. לכל הארצות בהן מונהג מנגנון מדינת רווחה יש מכנה משותף אחד - מספר גדול של אזרחים עובדים מממן מספר קטן של אזרחים שלא רוצים לעבוד. מודל אחר פשוט לא יכול לעבוד כי המדינה תאלץ לקצץ את הקצבאות מכיוון שלא יהיו מקורות למימון. ביננו לבין מדינות מערב אירופה יש שני הבדלים עיקרים: האחד הוא המצב הבטחוני שנכפה עלינו ונוגס חלקים גדולים מתקציב המדינה. ההבדל השני הוא הרכב ומנטליות האוכלוסיה. האוכלוסיה בישראל פשוט לא דומה במנטליות שלה לזו של גרמניה או שבדיה. מספר קטן והולך של אזרחים עובדים ומשלמים מיסים מלאים למדינה. מספר גדל והולך של אזרחים נסמך על תשלומי ההעברה ולמדינה פשוט נגמר הכסף. הצעדים של נתניהו ושטרית הם אכזריים אבל הכרחיים. מודל מדינת הרווחה לא יכול לעבוד בישראל (או לחלופין - לא יכול לעבוד עם אזרחי ישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד שני ענינים לא סגורים: 1. אני מנסה להדגיש את התופעה - ההוצאה הציבורית בישראל על תשלומי העברה גדלה בצורה חדה, ולא להצביע על המגזרים האשמים. 2. ישנה בעיה לא פחות חמורה בצד ההוצאה הממשלתית - ההוצאה למימון המנגנון הממשלתי. ביבי ניסה לטפל בבעית כח האדם המנופח של המגזר הציבורי ללא הצלחה. נכון להיום זוהי בעיה גדולה יותר מבעיית תשלומי ההעברה. עודפי כח האדם שהמדינה מעסיקה, ההתנהלות המנופחת בצה"ל ובמשרד הבטחון ובעיית הפנסיות התקציביות הם לדעתי הבעיה הכלכלית מספר אחד במדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. בנושא זה כדאי לקרוא את ספרו החדש של יצחק גל-נור, מי שהיה נציב שירות המדינה בשנים 94'-96': "לא, אדוני הנציב!". כשאסיים לקרוא, אם אצליח, אפרסם ביקורת על הספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כשאני רואה את התגובה הזו שוב אני מבין שאפשר לקרוא אותה לא נכון. ה''אם אני אצליח'' מתייחס ל''אפרסם ביקורת'', לא ל''אסיים את הספר''. הספר מעניין וקריא מאוד. אני פשוט לא טוב בכתיבת ביקורות על ספרים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הוצאות המדינה צריך בעצם לחלק לשלושה חלקים: החזר חובות (כ- 40% מהתקציב, אם אינני טועה), מימון פעולות הממשלה, ותשלומי העברה. מי שמציע להגדיל את הגרעון, צריך לקחת בחשבון שבכך מגדילים את החזרי החובות לשנים הבאות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |