בתשובה לג. שמעון, 07/07/03 21:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יונה ברגור1 כותב ב"הארץ"2 שלא "מבחן הכוונה" חשוב, אלא "מבחן התוצאה". מכיוון שהוא אינו רוצה לקטרג על הטייס הישראלי הפועל "מתוך נחישות להגן על מדינתו", מדוע עליו "להציג את המתאבד הפלשתיני, המקריב את חייו למען עצמאות מדינתו, כפושע מלחמה?" את ה"התנגדות לשחרור האסירים "עם דם על הידיים"" בכך שהם "רוצחים נשים וילדים, ... והם אינם מבחינים בין קורבנותיהם" הוא דוחה כדלקמן: "רוב הפלשתינאים אינם נגועים ב[צמאון דם שכזה]". "יתרה מזאת", הוא כותב בחסות אתר האינטרנט של "הארץ" שאינו מאפשר לקוראים להגיב, "ברור *לכולנו* שגם אילו היו המתאבדים הפלשתינאים בוחרים את קורבנותיהם בקפידה, ויעדם היה מצטמצם לגברים, למתנחלים, לחיילים ולמפקדיהם, גם אז *איש* מבין המתנגדים לשחרור האסירים עם דם על הידיים לא היה משנה את דעתו" (ההדגשות שלי). 1 חבר ב"חוג הורים" - "פורום משפחות שכולות למען פיוס, שלום וסובלנות". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם לקחת את הרעיון הנפלא הזה עוד צעד אחד, מנתח שאחד החולים שלו מת צריך להיות מועמד לדין באשמת רצח. תכף לנדוור יסביר את הטעות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא מסכים לדעתו של יונה ברגור.פגיעה באזרחים לא מוצדקת גם במשטר כיבוש (להבדיל מפגיעה בחיילים). ההצדקה לשיחרור הטרוריסטים נובעת משיקול מדיני פראגמטי - הקלה על אבו-מאזן בטיפול בטרור ונסיון לפתיחת דף חדש. כל המשטרים הקולוניליסטים בהיסטוריה (למעט אולי הרוסי) דיברו עם טרוריסטים עם דם על הידיים ושיחררו טרוריסטים עם דם על הידיים. ישראל לא יכולה להמציא פטנט אחר, אלא אם רצונה בהמשך המלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנו מנתח פלסטי אחד ידוע מאוד (שהוא ומשפחתו סבלו מן המחזירים בתשובה ואף נלחמים מאז בתופעה זו, אבל זה סיפור אחר מאופרה אחרת), שקרה לו סיפור עצוב: נערה אחת, אולי כבת שבע-עשרה שמונה-עשרה, אולי מן הדרום (כנראה באר שבע), הגיעה יום אחד לפני מספר שנים, מרכזה, לנתח את אפה. הטראגי (אם אפשר למנות בכלל מה טראגי, מה פחות) בדבר היה שאפה גם כך נראה לא רע. המנתח ניתח, הנערה לא התעוררה ונפטרה זמן קצר אחרי כן. אחר כך כמובן היו דין ודברים ודין ודברים ואחרת, אבא ואמא ומנתח וכנראה בעיקר אבא. ובנקודה כלשהי שם לאורך דרך, כנראה די קרוב לסוף, אמר מנתח לאבא: "תראה, בכל אופן הבת שלך מתה עם אף מאוד יפה". כן, אמיתי. ומשהו לך, איש נבון: חלק מתגובותיך מהנה, חלק נוסף, אם גדול או קטן - מרבה-דעת, יותר או פחות. כה-מה-רב מלמדני, אביר הנני עפר לרגליך, my dear רק שלא תתבלבל לפעמים, זה קרה לרבים וטובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לי הסגנון הזה מזכיר מישהי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של המנתח, המציאו את הביטוי "נחמה פורתא". ובעניין הפניה האישית: דולצינאה יפה שכמותך, לכבוד לי להיות בן שיחך אך עפר לרגלי יש ממנו בלי די הוא עלול להכתים את בגדך. כדי לא להתבלבל מהמשפט "חלק מתגובותיך מהנה, חלק נוסף, אם גדול או קטן - מרבה-דעת, יותר או פחות" על כל ההסתייגויות ותת-ההסתייגויות שבו, צריך להיות הרבה יותר נבון ממני. חוץ מזה, אם לשפוט על סמך נסיון העבר העגום שלי (היי, ברקת, זה לא שאיבדתי את הראש, זה רק שנשארתי מסוחרר ממך): הצ'יף יתרגז עוד מעט ואת שנינו מכאן הוא יבעט על כל שיר תהילה יסנן עוד קללה ויצליף בנו, right in the butt. (במלים אחרות, דובשנית, בואי נצא מכאן באופן מכובד לפני שסוקלים אותנו בעגבניות רקובות וביצים סרוחות - גם אלה עלולים לעשות שמות בבגדייך). _____________ צ'יף - זה היא התחילה, בחיי. מה אתה רוצה? שאשאיר אותה ככה, עפר לרגלי? אני יכול להירדם בלילה במחשבה שאולי דרכתי על מישהי? אני יודע, אני מוציא שם רע לגיקיות המפורסמת (גם בווינט, הו, יה!) של האתר, אני מעורב בכל השערוריות כאן, אני טרחן בלתי נלאה שלא יודע את גבולות הטעם הטוב, ואני אפילו לא חותם בשמי האמיתי. זבל, פשוט זבל שעולה על העצבים ונמאס על כולם כבר מזמן . הנה אני הולך לבד, ואחזור כשאלמד להתנהג או כשיתחשק לי, מה שיבוא קודם (הצעה למשאל הבא: מה יבוא קודם?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנתי. (אף פעם לא מצליחה להישאר חייבת) אבל כדי שההיסטוריה לא תמצא חסרה, עלי לציין: א נ י אצטרך, כמקובל, ללכת, ובהזדמנות זו לחפש גם את העסק ההוא עם הכבוד שאתה מדבר עליו כל כך בטבעיות, כאילו שאני עוד אמורה לזכור איך זה נראה. העגבניות והביצים הרי לנצח יקלעו בי מונים אלפיים משיקלעו בך. הישאר נא כאן, הנני לשטוח תחינה בפניך. לא בטוחה שמבינה בדיוק למה מתכוון כשאומר "הולך...", אבל זכור נא שהצ'יף (שעכשיו יכול כבר להבין שפעם לרגע או שניים היינו דווקא חברים לא-רעים), שלמד לאחרונה לשנוא כפי שלא ידע אי פעם שיוכל, יהיה מוכן לזחול אליך על ארבע, אם יידרש, ולחטוף אי אילו יבלות בברכיים. הישאר. כן, זה היה משפט ארוך אך למצער - בגרמנית הם ארוכים הרבה יותר. וברקת, הרבה אוכל הבין, ופה ושם אולי אפילו את הכל, אך הבן לא אבינה מדוע דווקא כשחשתי התקף חרמנות שהעבירני על דעתי אל דז'יגאן קשישא, ואי לכך נאלצתי לשגר אליו קריאת דודים באשון1 לילה - למה דווקא זה היה הרגע שהקפיץ אותך. ואתה שם, ובכל מקרה - הלילה תישן על הספה בסלון. וגם שם על הספה יהיה בשבילך משהו, לא רק כאן. אההה, זה היה כה ארוך ומספק שאפשר אולי לנוח קצת. ס/ש/א/ע/ו שלום נחמה 1 זה בגלל שאני, אולי בניגוד לכמה מכם, כשאני קוראת לו, לאשון, אינני מתכוונת לאישון קטון רב-חמד אלא דווקא לאשון לילה צרוי אל"ף. אצל אבן שושן מופיעים אמנם השניים גם יחד, זה עם זה, אבל זה בעיקר בגלל שיש גזרות שהציבור לא יעמוד בהן. ולעניין זה גם משהו שטורד את מנוחתי מדי פעם, באתר גבה-מצח שכמותכם - לא "ברי-" ולא "ברות-". רק בר. כך זה במקרא (שאולי לפחות לגביו יש לנו הסכמה כלשהי), "בר", רק בזכר יחיד. כל השאר ייאלצו להסתפק במשהו יותר אפרורי, "בני-" ו"בנות...". Salute
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שאת בחורה שיודעת עברית יותררר מדי טוב לגבי בחור פשוט כמוני, אבל עובדה שחוש מסויים לסגנון יש לי, עובדה שניחשתי נכון ודרך אגב זה שהעיפו את השיר הקטן שלך זה באמת קצת לאצודק, אבל אני חושב שהעיפו אותו עיקר הפתיל שבא בעקבותיו, שהתחיל להתמלא באותו זבל רגיל. מה לעשות, ככה זה בחיים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בדיוק יודע מה קרה שם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1דיסק טוב החדש של יוני רכטר,מומלץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''מידי''. מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידו מה הולך פה? מי כתבה את זה? ואת מה שלפניו. יש לכם פה בטח איזה קטע עם זהויות, ריבוי זהויות, אנשים שמותר להם לדעת ואנשים שלא וכל זה. לא, אני שואל כי אולי יהיה שווה לחפש דברים אחרים שלה. ולך נחמה - תגידי, לפעמים קורה לך בטעות שיש איזה משהו שאת *לא יודעת* פור אה צ'יינג'? (-: (בטח לא קוראים לה נחמה, אני אולי דביל אבל לא *כל כך* דביל כמו שאני יוצא פה (-:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא Humbly yours
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כששואלים אותי שאלות אני משתדלת לענות במידת יכולתי הצנועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיסטר צרת רבים, אל תעשה לי חכמות כאלה, Anamimcha. לרגע מצמרר אחד חשבתי שזה עלול באמת להיות אני, ואין לך מושג בכמה בריאות זה עלה לי (-: ותגיד להוא הזה שאתה זה לא אני. כי ככל שהבנתי אני לא אמורה לענות לו (בשביל הפואנטה או משו) תיכף יעיפו גם את זה, כי יתברר שבאיזושהי דרך מופלאה מהבין גם זה עוסק בזעקס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כדה''ב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כדה"ב) <===== מזהזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 116953 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כדה''ב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני עדיין חושב שזה לרוב מיותר: תגובה 125837 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה לך שענית לי תשובה קצרה ותמציתית שאומרת הכל... אם כי שוב היתה פה איזה חגיגה קטנה בקשר לזה ואז חשבתי לעצמי שאולי מוטב שלא הייתי שואל ולא היית עונה... (-: אז מכאן אני כבר יכול לעבור לשאלה השניה (אני עוד אפצח את התעלומה): מה הקטע שלך עם דז'יגאן? דז'יגאן זה איש זקן שמת מזמן, לא? או שיש איזה חדשות שאני לא יודע? אנא עני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שתיכנס לעניינים יעברו כאן עוד שבע מאות הודעות שיעצבנו את הצ'יף. אתה רוצה לעצבן את הצ'יף? אם כן, ברור לגמרי לאתה עוד לא ממש בעניינים ואתה לא צריך להשתמש בזה בתור ניק. דז'יגאן היה *קומיקאי* זקן שמת מזמן ונחמה היתה קשורה אליו דךך אביה. הסיבה להעלאתו מן האוב היא, כנראה, הרצון לעקוץ זקן אחר שחושב שהוא מצחיק ואשר מסתובב ומשתובב כאן באתר למגינת ליבם של חלק מהקוראים, ולהנאתם של אחרים. אפשר להחליף נושא לפני שהצ'יף מוחק הכל? תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה למי שהכין היטב את השיעורים ובא לעזור, אבל אתה נראה לי בחור ישר והגון וזה גם מעורר כבוד וגם מחייב התייחסות מצד המכותבת עצמה. אני הרי כבר ידועה, למגינת ליבי ולכל בעלי הניגון, כמי שיורה בכיוונים ההפוכים. ונראה שזה גם מה שיקרה עכשיו, וחבל שהובאתי לכך כי מדובר בבחור מצויין: במקרה על האייל הבילינ. אני יודעת דבר-מה או שניים שלא בטוח שהוא יודע על עצמו, ולו ידע - לא בטוח שהיה רוצה שאדע אף אני. ולכן, ומבלי עסוק בשאלת היריות והמטרות - בסופו של דבר אם הג'וקר מחייך לעצמו בחשיכה, הרי שיש בכך אם לא צדק פואטי אז לפחות מעט סטיס!fuckציה. ומדוע אמנע מענות לשאלה היחידה שעליה אני עונה אמת. דז'יגאן: ניסוח השאלה מקשה עלי מעט לענות עליה תשובה אחת ובו-זמנית להיות נאמנה לכל חלקיה. א. שמעון דז'יגאן, ידוע בעיקר כקומיקאי יידי נפלא אך עסק גם בנושאים רציניים באוםן מעורר כבוד והשתאות, נפטר בשנת 1980. אם תרצה - "מזמן". ב. בעת פטירתו היה כבן שבעים וחמש. אם תרצה - "זקן". ג. ניתן לשער במידה שלא רק מסברת אלא אף מנעימה את הדעת, כי ביום היוולדו היה הנ"ל תינוק, ובשנות העשרה שלו - בן-עשרה. אפילו מתושלח, המקצוע שלו לא היה להיות נורא-נורא-זקן. כולנו התחלנו מאותו קו זינוק. וזה מתייחס גם לניסוח של זה שבא לענות במקומי ואחר כך גם זרק משהו נחמד על זקן שחושב שהוא מצחיק או משו. אה, מה-הקטע: בחורה יכולה להתחרמן על בחור בן מאה אם בא לה. מן היתרונות הברורים של השיטה הדמוקרטית. אני מצטערת ששוב אתה חוטף1 קצת. אם תאמין אם לאו, אינני רוצה שתיפגע עוד. אני באמת אוהבת אותך ואם לא היית משכנע את עצמך ביעילות בלתי נלאית שגם *זה* חלק מהקריקטורה, היינו כבר יוצאים מזה ואתה היית שוכח הכל וממשיך בחייך. safe, so safe וזה שזה כאן זה מאוד לא בסדר, אני יודעת ומצטערת. מרוב נסיונות להחזיר את העברית נדפקו גם טקסטים באנגלית ובגרמנית ובקרוב, אי"ה, גם אאבד משהו מפרנסתי ויהיה נורא שמייח. סלח.נחמה לייבוביץ' 1 או שאולי זה בכלל א ת ה? נו טוב, הרי כבר הבאתי ראיות לכך שאידיוט כמוני עוד לא הצליחו לייצר. מ.ש.ל. צ'יף-יעיף וכו' - אני מקווה שמי שצריך לקרוא יספיק לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שנשתרר כאן שקט וכבר לא חוגגים על חשבונך (או שאולי זה עוד יתחיל, אני מקווה שלא)ץ אנשים כנראה הם בכל זאת בשר ודם והם אולי קצת התרשמו ואולי אפילו קצת נבהלו מהוידוי הקטן שלך כאן, ומהנימה הלגמרי-רצינית שעלתה ממנו, אז עכשיו שותקים סופסוף וזה טוב. אבל בכל זאת אני רוצה לומר לך משהו כדי שאולי תחשבי קצת לפני בפעם הבאה: הוא לא ישכח. אולי שניכם תלכו לדרככם ותמשיכו בחייכם אבל דבר כזה לא שוכחים כל כך מהר. ודמותך כפי שהיא מצטיירת כאן היא כזאת שמטביעה חותם קצת יותר מדי עמוק מכדי להישכח. תחשבי על זה בפעם הבאה שאת מתחילה סיפור כזה. סליחה שאני מתערב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בילינ. = בי-לינגואלי? כליל?? בחייך, אלמוני, אתה עוקב אחרי המתרחש? מדובר הרי ב"לסבית יפה" - והאייל הבילינ. מי שזה לא יהיה ידע את זה מההתחלה. אם אתה חושב שהצהרות אהבה פומביות כאלה "לא שוכחים כל כך מהר" אתה כנראה צעיר מאד, לפחות בעולם האינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים לי לבשר לך את זה, אבל כאן דווקא אתה יצאת הסאקר. לא שכל כך חשוב לי להודיע, יכולתי להמשיך לצחוק עם עצמי בשקט. אבל זה חשוב לי בשביל הבחור, שעושה רושם של בחור טוב ורציני - וכמה כאלה כבר יש לנו. נחמה/מולי (לא מצליחה להשתלט על הצחקוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו בעצם במחשבה נוספת, אני בכלל לא מבינה למה עשית את כל זה. הרי אף אחד לא היה חייב לדעת. אה, בעצם יש את עניין הבחור שהסתובב פה וניחש. אבל הוא היה יכול להישאר בניחוש ולך ולי ולאבי דיכטר היה לפחות ניק שהיינו יודעים עליו. אחת הצרות היא שאצבעותיי כבר עורגות אל מתק העברית, שפתם של התנ"ך ושייקספיר ומילטון1. ונראה שאפילו זו כבר בורחת כשהיא רואה אותי מרחוק. אבל אתה בטח בגישתך הנינוחה תגיד לי שכשקשה לא מוכרחים. ברקת, באמת סליחה. למרבה המזל את עדיין לא יודעת, אבל אפילו בקבר עדיין יש לנשים מבייצות אי אילו צרכים אנושיים. אל תשפטי בבוז, שפטי בחסד. נחמה ליפשיץ 1 זה לא אני, באמת מישהו אמר את זה פעם. אנגלים לפעמים עם נורא מוזר ואתנוצנטרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רק הוא. את האליטיזם שלך (לשוני וגם אחר) קצת קשה לפספס, וגם את החרמנות, ואני לא אומר את זה כעלבון, להיפך - אני חושב ששתי התכונות האלה מגבות זו את זו ומולידות ביחד משהו יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו רק ידעת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה(?) לא מסתובב בחוגים הנכונים. מי זו נחמה ליפשיץ, שכולם צריכים להכיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כולם צריכים להכיר. למרבה המזל ולדאבון הלב, יש עוד כמה אמנים שרק הם ואני יודעים על קיומם. לא שאי פעם יוצא להם מזה משהו, אבל אולי זה קצת נחמד להם שיש להם לפחות אותי. ברוסיה היא היתה זמרת גדולה, אם כי היו לה תאקלים עם השלטון הקומוניסטי (מה שבעצם מוסיף משהו לגדולתה). היא עלתה ארצה היכנשהו בסוף-שישים-תחילת-שבעים. היו סביבה כמה תרועות חצוצרה, אבל מהר מאוד התברר שלקולה (התרבותי אבל קצת קיצ'י. אישית אני אוהבת {בין השאר גם} קיץ', ואני לא היחידה, אנחנו פשוט מתחבאים כי לא-נעים) ולשירתה אין בארץ שום שוק, והיא שקעה אל מצולות הדכאון וההתמרמרות. שנים (אולי רבות) מאוחר יותר היא דווקא זכתה לכבוד המגיע לה, אבל כמובן לא בארץ (כמו יהודים אחרים, חמי-לב ופאתטיים - הארץ, זה דווקא מה שהיה לה הכי חשוב) (בארה"ב, בקהילה היהודית בארגנטינה, נדמה לי). כמה צפוי. אני בטוחה שלא חלמת על הרצאה כזאת ארוכה, ובאמת - סליחה. ליפשיץ, פשוט (ועוד כמה), היא עניין חשוב מכדי שיושאר לטיפול הגנרלים/פוליטיקאים. חרדון, התזכור עדיין את העייסעק עם ההרינג? אז כאן זה גפילטע פיש. אבל כשזה עשוי טוב - זה טוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |