בתשובה לארנון, 11/07/03 20:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא חידשת כלום ממה שערן בילינסקי אמר בתגובה אחרת. המשמעות המעשית של דבריך היא לא ''רמת חיים סבירה'' לילדים של החד-הוריות, אלא ''רמת חיים נמוכה'' לכל המדינה שנאנקת תחת תשלומי ההעברה מכל הסיבות הטובות שבעולם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא זה מה שאמרתי. אמרתי שמדינה צריכה להשקיע למען העתיד שלה ולא רק לטווח הקצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מה שאמרת, אז הצלחתי לאבד אותך לגמרי. בוא תסביר מההתחלה (ולאט, בשבילי) מה אתה רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב: ההערה התחלקה לשני חלקים בלתי תלויים. הראשון דיבר על הומניות והדאגה הפשוטה לאנשים סובלים. אני מודה שהטיעון פה הוא סןביקטיבי לגמרי, ןאם מישהו איננו חש ככה - קשה לשכנע. לכן בא החלק השני שמנסה לתת את התועלת הקרה בהשקעה. על המדינ לנצל את כל הכלים שיש לה ע"מ לוודא שמעגל המצוקה יישבר. הטוב ביותר הוא לתת למשפחות יכולת קיום מכובדת, אך גם אם זה בלתי אפשרי, חייבים ליצור כלים (חינוך, מסגרות וכו') שעולים כסף(!) ולראות את זה כהשקעה. זה לא יעבוד תמיד, אך המדינה, למען כלנו, חייבת לנסות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די עם הקורסים בקצרנות. החלק הראשון בפירוט הנ"ל הוא עדיין דמגוגיה לטעמי, כי מעבר ל"הבנת הזקנה שסובלת במסדרון" הוא אינו מציע משהו אופרטיבי. ליבי ליבי לכל הסובלים, אך מה עושים איתם זו השאלה. החלק השני שלך הוא כבר בתחום המעשי, ובו לדעתי שני אלמנטים הסותרים האחד את השני. למה סותרים ? אתה בטח מכיר את משל האדם שרצה דג: מה עדיף יותר? שתיתן לו דג ביד (מכיסך) או שתלמד אותו לדוג? מובן שמס' 2 עדיף כמעט בכל המובנים, כי בהשקעה נמוכה הרבה יותר (קורס בודד במקום לתת לו דג בכל פעם שהוא רעב), לימדת אותו לעזור לעצמו. לכן אני מסכים איתך בכל לב לחציו השני של המשפט הלפני אחרון בתגובתך ("חייבים ליצור כלים...") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מס' 1 ו-2 לא סותרים אחד את השני, אלא להיפך. צריך לספק לו דגים קטנים על מנת שלא יורעב (אבל להשאיר אותו קצת רעב ובעל תאבון) וללמד אותו לדוג דגים גדולים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סותרים גם סותרים, אם אתה יוצא מנקודת ההנחה הדי סבירה שכמות הכסף שיש למדינת ישראל מוגבלת. בנוסף, עדיין קיים האלמנט החינוכי עליו הצבעתי קודם: האקט הראשון מלמד אותך להיות פרזיט, האחר להיות אדון לגורלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא את מה שכתבתי עוד פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעורפל מדי, ולכן הבלבול. מה זה "קצת רעב"? כמה כסף תיתן לו, בשורה התחתונה ? רמז לתשובתך: כל סכום מעל אפס הוא שיעור הפוך לשיעור שמלמד לדוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעורפל בכוונה משום שאני התיחסתי למשל המעורפל מלמעלה. גם יותר מדי יומרות לא היו לי. זו בדיוק הנקודה הצנועה שניסיתי להעביר: לא כל סכום מעל אפס הוא שיעור הפוך לשיעור שמלמד לדוג. כל עוד הכדאיות של יציאה לעבודה נשמרת, עזרה מינימלית לחלש איננה מעודדת טפילות. מה המספרים המדויקים? כמה בדיוק כדאי לתת? אני לא יודע להגיד לך. שאל מישהו יותר חכם ממני שמבין בדברים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל הדג יש להוסיף את משל הסוס. המדינה צריכה ללמד לתפוס דג, אך יש לדאוג שהסוס לא ימות לפני שישלים את הלימוד (או לעולם לא יצליח). בכל מקרה עצוב שניתן להתייחס לתשובות ''מדעיות'' ותשובות ערכיות נופלות כיוון שאי אפשר למדוד אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לחסוך מלבן (קיצוצים, לא?), הרי משל הסוס: איש אחד החליט שאחזקת הסוס שלו יקרה מדי, ולכן החליט לצמצם את כמות האוכל שהסוס צורך. כל יום נתן לסוס קצת פחות אוכל, עד שיום אחד הסוס מת. אמר האיש - "לעזאזל! כמעט הצלחתי ללמד אותו לחיות בלי אוכל בכלל!". (דובי, גאה בזה שהוא זוכר משהו ומרגיש קצת כמו הדגה ב"נימו") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היופי במשלים סוציאליים: הם פשוטים מאוד וקלים לזכירה, בשל אוכלוסיית היעד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל ממשלים קפיטליסטים (משל הדגים) שהם מורכבים מאד ובלתי אפשריים לזכירה, בשל אוכלוסיית היעד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משל הדגים הינו משל סוציאלי גם כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הגעת למסקנה הזו? למה כל הקפיטליסטים משתמשים בו? מהו, אם כך, משל קפיטליסטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קשה כלל לזכירה, בטח לא קפיטליסטי. כנראה שלו צה התכוון למשל הפרה, הסוס, העורב, הנמלה, החזיר, העכבר, השועל, הקוף, הדולפין, הכלב, הנמיה, הארנב, הפיל, הזברה, הזאב, הג'ירפה, הגמל, התן, החתול, החמור, הקביה, זרובבל, משה, הכסא, השולחן, כלב הים, חד הקרן, הגדר וילד הפלא. בסוף, כפי שבודאי אינכם זוכרים, ירוחם מקבל את הירושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משל סוציאלי, לא משל סוציאליסטי. נא להבדיל בין המושגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן מופיע פתיל ארוך ומיותר שהיה צריך להיקצץ. למה? ככה. תלונות בדואל לעורך הראשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפרסם מאמר היום בהארץ שנדמה לי שמסכם את זה בלי משלים אבל עם הרבה תובנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובטלים שמחפשים ולא מוצאים עבודה אנשים שלא התקבלו לצבא חד הוריות שקוצצה מהן הקיצבה כולם, במדינתינו המיוחדת, מוצאים את עצמם בצד של האשמים. ועמדה זו נחשבת מקובלת למדי ב''האייל הקורא''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הפסקה המסיימת, אבל אני לא חושב שלתת סל הקצבות לילד ולא להורה יעזור. למה? כי סל הקצבאות עדיין מגיע לידי הוריו, שיכולים להיות הורים נפלאים שמשקיעים כל אגורה שיש להם בילדם, אבל גם יכולים להיות הורים דרעק שמשקיעים כל אגורה שיש להם בסיגריות ותספורות. אז מה עושים? סל שרותים, במקום סל הקצבות. החל מאותם "פוד סטמפס" ידועים שיש לאמריקאים (שיוגבלו לסל מזונות מסוים, שלא יכלול סיגריות), עבור בהקצבות לחינוך וכלה בהקצבות להעשרה בחסות המדינה (קייטנות וכאלה). ככה נדע שהכסף שאנחנו נותנים לילדים, שבאמת לא עשו שום רע לאף אחד, באמת מגיע אליהם. ככה זה - אם ההורים רוצים כסף מהמדינה, למדינה יש זכות להחליט במה הכסף יושקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. קורה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |