 |
מצטער שרק כעת ראיתי את הערתך.
ראשית, יש זכות לכל מדינה לבחור את המהגרים אליה וגם להפיץ תעמולה בין אלה שהיא מעונינת בהם.
שנית, הקביעה "מדינתו של העם היהודי" לא היתה כלל בהכרזת העצמאות, והיא המצאה מאוחרת שנכנסה דרך אגב, כמעט בגנבה. בהחלטת האו"מ הוזכר the Jewish people - כשדובר על האנשים היהודים הנמצאים בתוך פלשתינה(א"י): הם מתבקשים להקים את "המדינה היהודית", כמובן לא דובר כלל על אזרחי מדינות שונות השייכים ללאומים שונים שהם גם יהודים. כל הבלבול חל מפני שהמילה "לאום" יש לה משמעות ברורה אחת במדינות הדמוקרטיות המערביות (זוהי הדמוקרטיה שאנו גאים בה)- זהו כלל אזרחי המדינה, ואילו משמעויות קדומות של מילה זו התפרשו בזמנו גם על מה שבשפה מדויקת נקרא היום "עדה דתית", "כנסיה מקומית מיוחדת" ואפילו שבט. במשטר העותומני יש מונח מצוין לזה, והמונח הזה שימש זמן רב גם את ישראל בפרסומיה בערבית. זהו ה"מילאט". המילה מקורה בערבית, ובממלכת התורכים במאה התשע עשרה הוכרו חמישה מילאטים, שהם "עדות דתיות". למנהיגיהן ניתנו סמכויות שפיטה לגבי בני עדתם בעניני נישואין, גירושין, צוואות וירושות. המילאט היווני היה נתון למרותו של הארכיבישוף היווני, וכן האשורי (2 מילאטים), הארמני והיהודי. המנהיג של המילאט היהודי נקרא במונח שתורגם מן התורכית למשמעות "ארכיבישוף": "חכם באשי", שהוא בעברית "הרב הגדול". את הירושה הזאת קיבלה ישראל מן התורכים והמנהיג של המילאט היהודי בישראל נקרא "רב ראשי". מובן שסמכותו של החכם באשי חלה על כל בני עדתו היושבים בממלכה התורכית (וכלל לא רק בארץ ישראל). איך כל זה מתישב עם זהותנו הישראלית ? האמנם מישהו משלה את עצמו שכל מי שנולד לאם יהודיה "שייך" למילאט היהודי? לעדה הדתית היהודית? - לנו בלבד הפתרונים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש