 |
|
 |
||
|
||||
 |
הצגת עניין שחרור האסירים כדרישה פורמאלית של מפת הדרכים היא כמובן שקרית, אבל היא באה בתוך אווירה שמהווה קרקע פורייה שמאפשרת לידיעה כזאת להיקלט וללבלב. אפשר לומר שלו לא פרסם הניו יורק טיימס את הידיעה היא הייתה נובטת מעצמה, כלומר, בתוך ראשו של הקורא הממוצע היה מובן מאליו שכרגע יש בעיה שעומדת לערער את יסודותיו של "השלום השביר" וישראל אשמה בכך משום שאינה מכבדת את התחייבויותיה למפת הדרכים. הקורא היה בטוח בכך גם אם לא היה רואה במפורש דבר כזה בשום מקום. לכן, באופן אבסורדי דווקא פרסום ידיעת השקר, וערנותו של שמעון (ועל כולנו להודות לו על כך), הביאה לכך שחלק מהציבור המתעניין בעולם, אמנם חלק קטן, לפחות יודע את האמת הזאת, וזה אולי מטה במעט את הכוון הכללי של דעת הקהל לצד שלנו. אני מאלה שחושבים שההצלחה בשכנוע החמס והג'יהד האיסלאמי להסכים להפסקת אש לא באה בשל הלחצים "הנוראים" של ממשל בוש. כבר ראינו בעבר איך אירגוני הטרור, כשהם בתקופה של "שגשוג" מצפצפים על האמריקאים, וכולנו זוכרים איך בעת בואם של השליחים האמריקאים בשנה הראשונה לכהונת ממשלת שרון פרס, קדמו ארגוני הטרור את פניהם בהגברת הטרור, וממש ירקו להם בפרצוף. את ההצלחה הזאת יש לזקוף ללחץ הצבאי הממושך ול"סיכולים הממוקדים" וגם לאיום להתקדם ב"סיכולים" האלה אל המנהיגים "המדיניים", שהביאו את אירגוני הטרור למסקנה שכרגע כדאי להפסיק את האש, ובתקופת הביניים לנצל את הזמן להתארגנות התחזקות והשגת כמה שיותר הישגים באמצעות סחיטה: "תחזיקו אותי חזק כי אני מאד עצבני". (אגב, אולי זה הרגע להבהיר שאין כל סתירה בין דעתי זו והתנגדותי למפת הדרכים. הצורך של ארגוני הטרור "לנוח" הוא צורך אמיתי, והיינו צריכים לנצלו בצורה אחרת, כדי להשיג הישגים, ואולי להשיג שקט מבלי לתת להם אפשרות כה נוחה להתארגנות להמשך המלחמה.) כרגע, הנושא שעל סדר היום הוא עניין שחרור האסירים. למרות שעניין זה אינו חלק ממפת הדרכים הצליח הצד השני באמצעות העלתו על סדר היום והצגתו כהתחייבות שלנו, ליצור את האווירה והרושם, תוך איום והצגת תמונה כאילו בהסכמתם להפסקת אש הם עושים לנו טובה, (כשהאמת היא הפוכה בדיוק), שאם לא תמלא ישראל את התחייבויותיה תתמוטט מפת הדרכים, ובאשמת ישראל. הצלחתם בכך היא כה גדולה שגם האמריקאים, שרועדים כל העת מכך שה"יצירה" שלהם תתמוטט מתחילים ללחוץ על ישראל שחלילה לא תהרוס את הכל ותיענה לדרישה הזאת, שהיא לא רק שאינה כתובה במפת הדרכים, אלא, לדעתי, הפוכה ומנוגדת בפרוש לאותו סעיף שדן בפרוק ארגוני הטרור. ההצלחה הזאת של הצד השני בהסברה מדגישה גם את הכישלון שלנו. הדרך להצליח, לדעתי, הפוכה ממה שאנו עושים. עלינו להפגין בדיוק כמותם דווקא זלזול מופגן בצורך שלנו בהפסקת האש, למשל ע"י הצהרות שנשקול לחזור ולתפוס שוב את השטחים בעזה ובבית לחם, ושנחזור לסיכולים הממוקדים, כדי להילחם בארגונים האלה בעצמנו באין הפלשתינים עושים זאת "בלי לעשות חשבון". דרך כזאת תטה את סדר היום לכוון נוח יותר לנו. רק בצורה זו נוכל להראות שהפלשתינים לא ממלאים את החלק שבאמת כתוב במפת הדרכים, ותמוטט את סדר היום הקיים לפיו אנו פוגעים בהפסקת האש בגלל שאין אנו ממלאים את חלקנו למרות שהחלק הזה לא קיים בכלל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה מרתקת. התמיהה שלי היא בנוגע לפסקה האחרונה: נדמה לי שבניגוד להצעתך, איומים מצד ישראל ("שנשקול לחזור ולתפוס שוב את השטחים", "שנחזור לסיכולים הממוקדים") הוכחו כבלתי יעילים בעליל בשלוש השנים האחרונות. ולא רק שהאיומים הם בלתי יעילים, אלא אף הוצאתם לפועל לא גרמה לאף ארגון טרור ליזום הפסקת אש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגה, גם אני מודה לדוב על תגובתו. אך שאלתך ניראית לי כהזמנה לדיון פוליטי-מדיני ארוך שאינו שייך לדיון הזה, הנערך במדור "תקשורת". על כן אודה לך דוב (וגם לארז לנדוור, מצידה השני של המפה הפוליטית, שפתח דיון דומה), אם תעבירו את הדיון בנושאים אלה לאחד מהמקומות הרבים באייל שכבר דנים בזה, דיון 1525, למשל. בתודה מראש, שמעון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המחמאה. ראיתי את בקשתו של שמעון, ובכל זאת אענה כאן (המקום אליו שולח אותי שמעון אינו יותר מתאים, אך אם המשיבים יבחרו מקום אחר להשיב אשמח ללכת להשיב שם). אני חושב שדווקא על שאלה זו ניסיתי לענות בתגובתי. אמרתי שלדעתי הפסקת האש הנוכחית היא בדיוק תוצאה של הלחץ הצבאי שהחל ממבצע חומת מגן, עבר לגמגום מסויים ואחר כך והתחדש עם הכניסה הקבועה לערים הפלשתיניות. אני חושב שהאיום המפורש לפגוע בראשי הטרור "המדיניים" היה הקש ששבר את גב הגמל. כלומר לא שלוש שנים אלא בערך שנה נטו. ייתכן ששנה זה הרבה זמן אבל גם הבעיה הייתה קשה, וגם דרך הפעולה הייתה יותר רכה מהאופן שעליו אני הייתי ממליץ. לכן אפשר להגיד שהפסקת האש הזאת היא גם יוזמה של אירגוני הטרור. הרי תמימות היא לומר שפנו אליהם והם ברוב אדיבותם הסכימו . . . אני רוצה עוד לחדד את הנקודה. במפת הדרכים עניין המלחמה בטרור הוא החלק שמשרת את הצד שלנו ובו אנחנו מעוניינים. איך אנו יכולים לקדם את העניין הזה ולהעלותו על סדר היום ? אנחנו מזכירים שוב ושוב את הדבר הזה וגם ארצות הברית חוזרת על כך שוב ושוב עד היום. אך בכל זאת כולנו יודעים שמלחמה בין אבו מאזן והחמס לא תהיה. הסיבה היא שכאשר רק מדברים על כך ולא עושים שום דבר מעבר לכך נוצר על פני השטח הרושם שהדבר לא חשוב כל כך, ועוברים הלאה לדברים "החשובים". אש"ף הצליח להעלות את עניין הפלשתינים על סדר היום כשביצע למשל את רצח הספורטאים במינכן. כך הוא "הראה" לעולם שהעניין הזה חשוב. היום העלו הפלשתינים את עניין שחרור האסירים שלא נמצא כלל במפת הדרכים, הם מאיימים כל הזמן שהעניין הזה עומד לטרפד את כל העסק, וגם שחררו פיגוע בודד להדגמה. ללא שני האלמנטים הנוספים הם לא היו מצליחים כל כך בהסברתם. רק כך העולם מבין שזה חשוב ועלול לשבש את התכניות הנפלאות והשבירות . . . אם עניין המלחמה בטרור באמת חשוב לנו אנחנו צריכים לפעול בטכניקות דומות: לומר שאם זה לא יתחיל אנו נפוצץ את הפסקת האש. הם עצבנים ? למה שגם אנחנו לא נהיה עצבנים ? העצבנות לפעמים פועלת לטובת האינטרס של העצבני. (מכירה את המערכון על אדון כסח מהגשש שהבת שלו קפצה שתי כיתות ?). ולבסוף אני רוצה לספר על שני דברים שהופיעו היום בתקשורת שמצביעים על התנהלות בלתי נכונה שלנו. הדבר הראשון הוא הכותרת הראשית במעריב: בצה"ל מעריכים (כנראה הרמטכ"ל) שאבו מאזן בשל לויתור על זכות השיבה. ממש קשה להאמין איך אפשר לקשקש ככה ? איך הצבא (למרות שיש לו גופי מודיעין) יכול להגיד דבר כזה, לגבי משהו שבגלל המנגנון המעוות של מפת הדרכים נגיע אליו רק עוד הרבה זמן, ומי יודע אם אבו מאזן יהיה אז בכלל רלוונטי. הדבר השני הוא דברים שאמר שרון בחו"ל על ההשתדלות שלנו לחזק את אבו מאזן אל מול מתנגדיו. אסור לנו בכלל לעסוק בכך. אנחנו לא צריכים למנות את נציגי הפלשתינים ולתמוך באחד לעומת האחר. כשאומרים שכך אנו גם מחזקים את הדמוקרטיה שם זה כבר ממש בדיחה . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמנט היותר חשוב בדבריו של שרון שגם מתקשר ל"הערכה של צה"ל" שאותה הזכרתי, שאותו אמרתי לעצמי להזכיר ושכחתי, הוא שצריך לחזק את אבו מאזן בגלל שהוא שואף לעשות שלום עם ישראל. גם כאן יש המשך לבניית אבו מאזן לא לפי המציאות אלא כפי שאנחנו היינו רוצים. אבו מאזן אומר שלעולם לא יוותר על זכות השיבה וצה"ל אומר שהוא בשל לויתור. מניין לנו שהוא שואף לשלום עמנו כפי שציין שרון ? אני שמעתי דברים שבהם אמר שמה שדרוש לעם הפלשתיני הוא תקופה של של שקט כדי לשקם את מה שנהרס ולחזק את כחו. מה לכך ולשלום של קבע ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב, כתבת שהפסקת האש הנוכחית היא לא תוצאה של שלוש שנים של טרור אלא של שנה אחת של איומים ותגובות נוקשות. האם אתה חושב שאפשר להפוך את הקערה ולאמר ששנת האיומים והמעשים הישראליים באו רק אחרי שנתיים של טרור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך לנקודה שדב התחיל לגעת בה, סדר היום. כוחם של גופי התקשורת הגדולים נובע במידה רבה מיכולתם לקבוע מה יהיה במוקד סדר היום הציבורי. ברצוני להביא דוגמה למה שנתפס השבוע אצל הבלוגרים שתארתי במאמר כהדחקה לשוליים של נושא חשוב מסדר היום: הדיכוי של הסטודנטים באירן לקראת ה-9 ביולי (יום רביעי השבוע). באיראן יש מזה כחודש תסיסה עזה נגד משטר המולות שאמורה היתה להגיע לשיאה בהפגנת ענק ב-9 ביולי לרגל יום השנה להפגנה הגדולה שהייתה ב-1999, שפוזרה אף היא באלימות. אך ההפגנה השנה בוטלה. מדוע? כי בימים האחרונים עצר המשטר כ-4,000 מנהיגי סטודנטים ואיים על הנותרים שאם יפגינו סופם יהיה כשל הסטודנטים של ככר טיינאנמן. מאתמול עוסקים הבלוגרים בהצבעה על כך שאתרי החדשות הגדולים - ני"ט, וושינגטון פוסט, בי.בי. סי. - מצניעים את הסיפור הזה בעמודים הכי פנימיים (למה?) ראו: הודעתו של ריינולדס (Instapundit) אנדרו סאליבן מתייחס אף הוא להצנעה של הסיפור, ומוסיף באתרו קישוריות לתמונות קשות של חדרי סטודנטים הרוסים (כולל חורים בקירות שמזכירים קצת את ג'נין), רצפות שנותרו עליהם כתמי דם ענקיים וסימני גרירה של אנשים מדממים, והוא תוקף את הבי.בי. סי. וכותב כך: Yesterday, the Beeb's leftists described the 1999 massacre of students as a "police raid." Yeah, and Tiananmen Square was a street fight. How do these BBC apologists for theocratic terror live with themselves? בדקתי היום שוב את אתר. הבי. הבי. סי. יש שם כתבה גדולה מאת הכתבת שלהם בטהרן, שמתארת איך סטודנטיות מתאוננות על כך שכאשר הן הולכת למסיבה בג'ינס או בשיער צבוע בלונד הן חוששת שיתנכלו להן. ולדברי הכתבה הן מתאוננות על שהחיים בטהרן משעממים לאנשים צעירים. אבל אין שום התייחסות בכתבה הגדולה הזו לדיכוי הקשה שנערך בימים האחרונים, ולמעצרם של אלפי מנהיגים סטודנטים, שהוא מסדר הגודל של מספר אנשי ארגוני החבלה הפלסטיניים העצורים בישראל, שעליהם מדווחים בהרחבה.
http://www.andrewsullivan.com/index.php?dish_inc=arc... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שלי אין שום ידע אישי בנושא, הייתי רוצה להעלות את האפשרות שהמציאות היא הפוכה לגמרי ממה שאתה מתאר. האם יתכן שהתקשורת במערב דוקא מנפחת ארועים בטהרן מתוך wishful thinking? יתכן שמה שקורה בטהרן הם התנגשויות בין בריונים דתיים לקבוצות חלשות של סטודנטים על רקע המצב הכלכלי הקשה באיראן ולא ניצני מהפכה ליברלית-דמוקרטית. סטודנטים (וצעירים בכלל) הם לעתים קרובות קבוצה תוססת הנוטה להפגנות והפרעות סדר. להערכתי מהומות אלו מסתיימות בד"כ בלא כלום, אלא אם כן קבוצה משמעותית יותר מצטרפת אליהם (פועלים, חיילים, אירגונים חמושים). התפוררות משטר האייתולות היא אפשרות סבירה כבר זמן רב, בגלל המצב הכלכלי הקשה ומלחמת עירק-אירן וקורבנותיה. אישית אשמח אם זה יקרה, אך מהומות סטודנטיאליות עם נגיעות עדינות של ליברליות עשויות בהחלט להיות צל הרים ולא ההרים עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אישית אין שום סדר יום פרטי בנושא איראן, הבאתי את הסיפור כדי להדגים שאחת מסוגי ההטיות בתקשורת היא קביעת סדר היום. התיאור הכללי המקוצר שנתתי (רק לשם רקע לקורא הלא-מתמצא) מבוסס על קריאה רצופה בעיתונות המיינסטרימית העולמית והן על מקורות נוספים. מה שקרה באיראן בחודש האחרון הוא דיכוי של מרי בקנה מידה רחב מאוד (והוא עדיין לא דוכא לגמרי לפי הידיעות מהיום). זה אכן כמעט כלל שכל תסיסה בעולם הערבי (ולא רק הערבי) מתחילה באוניברסיטאות ומשם מתפשטת הלאה אם המשטר אינו מצליח לדכא את ההתפרצות בזמן. מכל מקום, זאת עובדה שהמרי הנוכחי הוא הגדול ביותר מאז 1999, ואולי אף גדול ממנו. זה נכון הממשל האמריקני גם נקט באמצעים שונים כדי לתת לו תנופה 1, אך זה מוזר (וזאת עובדה) שדווקא העיתונות הליברלית במערב בשבוע האחרון כמעט עצמה עין למתרחש שם, למרות היקף המרי ולמרות שהדיכוי לא נעשה בכפפות של משי. 1 ב"תיק דבקה" טוענים שהאיראנים שכרו מומחים קובנים לבלום שידורי תעמולה אמריקניים לאיראן. זה מעניין אך, כידוע, כדאי תמיד לקחת גם כפית מלח כשקוראים ידיעה ב"תיק דבקה" . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיתונאי הוותיק דניאל שור* הוא פרשן החדשות הבכיר של ערוצי הרדיו הצבוריים בארה"ב. לפני כמה שבועות הוא אמר שהמדיניות של ממשל בוש ביחס לאירן היא תמונת מראה של יחסם ללעירק. היחס לאירן מתבטא ב"רכות" לעומת "כוחנות" ביחס לעירק, ושינוי מבפנים לעומת מעורבות. לקראת סוף הפינה שלו יש נקודה שקשורה למאמר שלך, בה הוא גם מבקר את מדיניות השידורים הממלכתיים האמריקאים שמכוונים לאירן. לינק ל audio stream באורך של כ-3 דקות *הוא הופיע בכמה סרטים בדמות עצמו. לשור היה תפקיד עתונאי מכריע בפרשת ווטרגייט, ואפשר לקרוא עליו בלינק הזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הבלוג "פוטבולים ירוקים קטנים" הזה, ואני מתחיל לעכל רעיון שבעבר עלה במוחי. הערבים מוצגים שם כרוצחים כולם, טיפשים, גזע נחות וזב. זה אתר דוחה ואנטישמי. אני מתחיל להבין שהערבים הם היהודים של המאה ה21. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי אכן הגישה השולטת בקרב חוגים מסוימים מאז הפיגוע במגדל התאומים ואף כתבו על כך ספר (שכמובן מיהרו לתרגמו לעברית): http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/200620... . מענין שכל אלה המזדעקים על כל בדל של פסאודו-אנטישמיות עוברים בשתיקה על הכללות גזעניות הנאמרות על אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה כן. הערבים הם היהודים החדשים והאנטישמיות החדשה היא נגדם. תגיד לי, מתי בפעם האחרונה יהודים פוצצו מגדל תאומים והרגו 3000 אנשים? מתי בפעם האחרונה יהודים חטפו מטוס ללוב או לירדן או לבירות? מתי בפעם האחרונה יהודים שמו פצצה במטוס נוסעים? מתי בפעם האחרונה יהודים שמו פצצה במועדון לילה או רכבת תחתית בפריז וגרמניה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להיות קטנוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכללה לעולם אינה מוצדקת. קיומם של טרוריסטים ערבים ומוסלמים אינו מצדיק גזענות גורפת כלפיהם הנובעת מהבדלי תרבויות. עצם הראייה שלהם בקריטריונים בטחוניים בלבד (כפי שגם אנחנו רואים את ערביי ישראל) היא גזענות המצדיקה את עצמה בטיעוניה שלה - כלומר זהו טיעון מעגלי. אבל למה להיות קטנוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט "הכללה לעולם אינה מוצדקת" הוא כמובן בבחינת הכללה ומכאן כמובן נובע שאינו יכול להיות מוצדק :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכללה לגבי קבוצה כלשהי של בני אדם לעולם אינה יכולה להיות מוצדקת. (גם זו טענה לא מדויקת, אבל היא לפחות פותרת את המכשול עליו הציג י. ל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מהמנהלים שהיו מעורבים בשחיתויות באנרון היו יהודים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האירנים אליהם התייחס שמעון אינם ערבים, ולמיטב ידיעתי אפילו לא שמים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |