|
בהצעה שלי אני מבחין בין לוחם, או מי שיש בו סכנה ישירה, לבין מי שאינו לוחם. המצב שאתה מדבר עליו הוא של מישהו שבסיטואציה נתונה יש חוסר ודאות האם הוא לוחם, או מישהו מסוכן, וצריך להחליט מהר. אין כאן תשובה קלה, אבל זה לא שמההצעה שלי נובע שאסור לירות. נראה לי סביר להשאיר כאן מידה של עמימות.
באשר לפסקה האחרונה: לא יודע. ניסו? נראה לי כל הזמן שבגלל שהמצב הוא כפי שהוא, שאין חוק מנוסח, זה נראה לנו בלתי-נמנע. אני יכול בקלות לדמיין מצב שהחוק הפלילי כולו מסתכם בחוק אחד: "אסור לאדם לבצע מעשים לא-מוסריים; העובר על כך יענש בהתאם לחומרת עברתו", ונניח בשביל הכיף שזה מגובה בפסק דין מליצי נאה. ואז הייתי מציע שהחוק יפרט קצת יותר אילו מעשים הם אסורים; נראה לי שהייתי מקבל את אותן הסתייגויות בריבוע.
|
|