בתשובה לדב אנשלוביץ, 07/07/03 19:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מבין בעצם מה אתה רוצה. איך אפשר להגיע לשלום מבלי להיות בתהליך שמביא אליו (וזה יכול להיות קצר או ארוך בהתאם למפה הפוליטית בתקופת התהליך). לא כל מה שמתנוסס מעליו הכותרת "תהליך שלום" צריך להיפסל אוטומטית. יש ויש. כמו בכל דבר בחיים. יש תהליכי שלום שמביאים לקטסטרופות (דוגמת אוסלו) ויש כאלה שקורים מהר ועושים רק טוב (ירדן) ,ויש כאלה שיש מקום לתחקר למה בדיוק קרה כמו שקרה, אבל עדיין המוצר המוגמר "עובר סף" (מצרים). איך התהליך הנוכחי (שכבר, כפי שאמרתי, אינו הולך כרגע לפי מתווה ה"מפה"), שונה מאוסלו: הפרטנרים: אני יודע שזה דורש נימוק ארוך, שאולי מוצה בדיונים אחרים, אבל שרון-אבו מאזן זה רחוק מאוד מפרס-ערפאת. התהליך עצמו: טורי לעומת מקבילי: אתה לא יכול לבדוק את רצינות השלטון החדש אם לא תיתן לו מגרש משחקים מינימלי. אני מניח שמעבר לשטחים שהופקדו עכשיו לא יהיה שלב נוסף עד שדחלאן יוכיח שליטה מלאה על כל המנגנונים והארגונים השונים. אוסלו וה"מפה" מכתיבים לו"ז פינוי ונסיגה המנותק מהצד הפלסטיני. המצב הסופי: קשור לרצונות של הפרטנרים - שרון ואבו מאזן תומכים במצב של גבולות פתוחים לעבודה וסחורות (ולראיה - ההקלות בסגר ואישורי העבודה) בעוד שפרס-ערפאת תמכו ועדיין תומכים בהפרדה מלאה. בכל מקרה, אין כאן עניין של "הפקת לקחים". זה לא שיוסי ביילין "לא הבין" מה תהיינה תוצאות אוסלו. האינטרסים שלו היו שונים מאלו של שרון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחזור על דברים שאמרתי. השלום עם מצרים וירדן היה חוזה שלום מלא עד אחרון הפרטים. אם הצעדים בשטח היו מדורגים ולאורך זמן זה עניין אחר שאין לי בעייה עמו, כי עד שלא הייתה ברורה הנקודה הסופית לא הייתה נסיגה אפילו של מילימטר אחד. מישהו (נדמה לי ארז) הביא כדוגמה סיומי כיבוש אימפריליסטיים לצורך השוואה, אבל גם במקרה הזה דובר בפנויים שהביאו לאקט שהיה מקובל על שני הצדדים כסופי. במה שקורה בינינו ובין הפלשתינים במפת הדרכם הוא שאין שום נקודת סוף מוגדרת ולכן, כל הקלה על הפלשתינים תנוצל על ידם להתחזקות לשם המשך ''המאבק'' בדיוק כפי שעשו בתהליך אוסלו. גם ההבדל כביכול בין היחסים עם ערפאת ואבו מאזן אינו הבדל, ואני מתפלא בכלל שאנשים מעלים אותו, כאילו שכחו את השבחים שהורעפו על ערפאת בעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר טוב למשכים הקבוע באייל (חוץ מאלה שאף פעם לא יושנים). אני חושש שאם המצב הוא כמו שאתה מתאר, שום תהליך מדיני לא יוכל למצוא חן בעיניך עם שכנינו הפלסטינים. הסיבה היא, שהסוף של תהליך זה כמעט אף פעם לא יחשף לציבור עד שיהפוך כמעט לעובדה מוגמרת. הסיבה לכך היא פשוטה: מאחר וברוב סוגי הפיתרונות קיים קונפליקט עז בין האינטרסים השונים, ותמיד היכן ש"ירוויח" צד אחד, יראה כאילו השני מפסיד, יש צורך להגיע בהדרגה, תחת ערפל כבד, אל הסיום. לדוגמה: נניח שאני צודק, ואבו מאזן באמת מסכים לשלום נוסח תוכנית המחוזות האוטונומיים הפלסטיניים של שרון. הוא לא יכול לחזור ולהציג מפה כזו לפלסטינים (גם ככה הם רוצים להרוג אותו על הויתורים שהוא עושה, ועל מלחמת האחים שהוא כופה עליהם בשקט). הוא צריך להכין את התושבים בהדרגה למהלכים כאלה, ורק כשיראו שעם ה"רע" מגיע גם הרבה טוב, שלום ושגשוג, אולי יתרצו. מהצד של שרון המצב דומה: הוא רוצה לפנות לא מעט יישובי קבע יהודיים כחלק מהתהליך הנוכחי (אל תדאג, לא מייד. זה יקרה רק כשבוש וערפת יסולקו מהזירה סופית). למשל רוב ישובי הרצועה (למעט הצפוניים אולי) ומורסות אחרות דוגמת קרית ארבע והיישוב היהודי בחברון. הוא לא יכול לעשות את זה מייד ולהכריז על כך מראש - סיעות שמהוות חלק ניכר מהקואליציה שלו יפרשו מיד, והוא בדרך למלחמת אחים, ואולי גם לניסיון התנקשות. גם הוא צריך לעבוד על קונצנזוס, ולמכור את הרעיון של "שיתוף פעולה ארוך טווח עם הפלסטינים ושגשוג לשני העמים תמורת פינוי חלקי". אתה יכול, כמובן, להמשיך לטעון שאין הבדל, אבל זה לדעתי משום שאתה נאחז בסממנים חיצוניים ולא מייגע את עצמך למצוא הבדלים בין פלסטיני אחד למשנהו. אצלך, אם אומרים על אבו מאזן דברים טובים וגם על ערפאת דברים טובים, אז זו עוד סיבה לכתוב ערפאת=אבו מאזן. נו, טוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני מנסה להבין מה עמד מאחורי מחשבתם של ממציאי שיטת אוסלו אני יכול לחשוב על שתי כוונות. כוונה אחת היא שהפלשתינים אחרי שתהיה להם ישות ריבונית ויטעמו את טעם החופש, כל כך ישישו יגילו וישמחו שיהיו מוכנים אחר כך ללכת לקראתנו וכך נוכל בסופו של דבר להגיע לשלום, שבהווה נראה כמשימה בלתי אפשרית. זו הכוונה הטהורה. הכוונה השנייה היא שהציבור הישראלי שבהווה אינו מוכן לאותם ויתורים שלהם מוכנים הממציאים השמאלנים, כשהתהליך יתקדם יוכלו להראות לו שממילא כבר ויתר על המון, ונשאר רק עוד מעט מאד ואם יתעקש רק יפסיד את מה שכבר ויתר עליו ולא ירויח כלום, ולכן כדאי לו לותר כדי שגם יצא לו משהו מכל העסק הזה. (משום מה זה מזכיר לי בדיחה מסויימת על יועץ הימורי סוסים) זו ההונאה. הכוונה הבלתי טהורה. בצורה זו, פחות או יותר אני מבין את דבריך. על ההונאה איני רוצה לדבר. אבל הכוונה הראשונה, הטהורה, היא בעיני תמימות מושלמת, ואחרי שכבר עברנו את אוסלו פשוט מדהים שאנו נופלים שוב לפח הזה. אני חוזר שוב על דעתי: צריך להיכנס למו"מ על שלום עם נציגי הפלשתינים (כולל החמס והג'יהד, אם הם מייצגים חלקים מהציבור הזה) ולהגיע להסכמה. זה קשה. זה נראה כמשימה בלתי אפשרית, אך אין דרך אחרת. אחרי שתושג הסכמה אפשר יהיה לישמה מיד או בשלבים או איך שימצאו שני הצדדים לנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב חוזר לדוגמה של "שיטת אוסלו" = הונאה. בדברי בכלל לא התעסקתי בזה. מה שכתבתי הוא שפיזור ערפל קרב (הונאת הציבור הפלסטיני והישראלי, אם אתה מתעקש) הוא חלק מכל תהליך, ולא משנה אם הוא דמוי אוסלו או הפוך לו, ולכן לא ייתכן מצב שבו יתקיים מה שאתה רוצה: שיניחו לך את ההסכם הסופי על שלביו, והכל יקרה לפיו. מה שקורה (ויקרה) הוא רק חלק ממה שאתה מתאר: כבר היום יש מו"מ בכל הדרגים עם כל הפלגים הפלסטיניים השותפים להודנה (כולל החמאס והג'יהאד), אולם מה קורה באמת שם אפשר לבדוק רק ע"י מחווה קטנה בדרך או הצהרות של אנשי מפתח שיש להם משמעות בתהליך, ולא ע"י הסכם חתום מראש וריק מתוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה להוסיף למה שאמרתי בעניין זה אלא רק להוציא משהו שלא אמרתי. איני יודע מה זה ''הסכם חתום מראש וריק מתוכן'', ומעולם לא דברתי על דבר כזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |