|
||||
|
||||
אבל זאת בדיוק השאלה. איך זה שבכלל נותרו חיות שרואים אותם בסביבה ? אם התשובה שהבאת היא בכלל תשובה, אז היא נכונה גם לאדם, והצלחת לפתור את אחת הבעיות שמטרידות את נוגה. למה האדם רוצה לחיות ? כי הוא בין היצורים הנבחרים שלא נכחדו ושלכן רואים אותם היום בסביבה. לטעמי זו לא תשובה. |
|
||||
|
||||
לפי המעט שקראתי על אבולוציה (ולגבי הולדת צאצאים מול השרדות, עד כדי דוקינס גם אני מכיר את הרעיון. זה לא משנה את התמונה הכללית) נותרו חיות כתוצר של האבולוציה. כלומר, שום מטאור לא הכחיד אותן בזמן האחרון, רובן העמידו צאצאים, אז הן כאן. אני חושב שהדחף לשרוד, להוליד ילדים, כמו גם הדחף המניע נשים להתאפר וגברים להאבק בהתקרחות, אינם מיסתוריים לגבי המדע. אולי לא יודעים בדיוק איזה חלק במוח פועל בכל שלב, אבל האבולוציה מסבירה היטב את מקור הדחפים הללו. הבעיה היא שהעובדה שמקור דחף ההשרדות ידוע לנו לא משחרר אף אחד מפחד המוות, כפי שידיעת מקורו של הדחף המיני לא עוזר להתגבר על ביישנות כרונית. כל מה שנדע על מקור וסיבת החיים לא בהכרח יסביר לשם מה זה טוב. |
|
||||
|
||||
לא הצלחת לפתור את הבעיה של נגה. כבני אדם, ברגע שעולה לפנינו השאלה "למה אנחנו עושים זאת?", כאשר יש לנו אפשרות לבחור להפסיק, אנו עושים סוויץ' והופכים את השאלה ל"לשם מה אנחנו עושים זאת?". השאלה של נגה אינה על הסיבה, אלא על התכלית. האם לחַיות אין שאלה כזו? שאלה טובה. אני מניח שלחיות אינטליגנטיות מספיק יש חשיבה תכליתית, ברמה מסוימת. אולי יש חיות שכן שואלות את עצמן לשם מה אנחנו חיים? נראה לי אינטואיטיבית שלא, אבל גם אם כן, בוודאי לא כל החיות; ומכל מקום, זה לא מקדם את נגה... |
|
||||
|
||||
אה, בעצם לא התיימרת (דב) לפתור את השאלה. אני מפנה את התגובה לעיל לגיל. |
|
||||
|
||||
לא רק שלא התיימרתי, אלא שחוסר ההתיימרות שלי הוא הרעיון שלו אני מייחס את החשיבות הכי גדולה בדבריי. הרעיון השני שלו אני מייחס חשיבות בדבריי, הוא שחוסר יכולתי לפתור את השאלה, אינו מטריד אותי כלל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |