בתשובה לג. שמעון, 31/01/01 1:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובתך הקצרה פתחה כמעט, תיבת פנדורה ממש. כמעט כל פרט בדבריך הוא פתח לויכוח אידיאולוגי מסוג אלה שכבר נשפכו עליהם אוקיינוסים של מילים. אני מתכוון למושגים כמו "עם שלם", "מטרה ריאלית" וכדומה. התחלתי בכך שניסיתי להסביר שוב מה הוא בעיני "מחיר השלום", מושג שהיה בו שימוש רב לאחרונה , למרות שאתה לא השתמשת בו. (אבל "מטרה ריאלית" ו "מחיר השלום", הם בערך מאותה משפחה) אבל דווקא בנקודה זו בתיאורית "קיר הברזל" שאותה הסברת, אולי התקרבת לעמדה שלי. במאבקים מסוג אלה שאנו נמצאים בהם, הטחת הראש בקיר (לדעתי של שני הצדדים. לא רק שלהם) כנראה הכרחית כדי שטיב הפתרון (או "מחיר השלום") יצוץ מבעד לאבק, ויקבל צורה. מכל מקום, בסופו של דבר החלטתי לא להשלים את תשובתי. זה עמד להיות משהו מאד ארוך ומיגע, ואולי, לכן, גם חסר תכלית. אבל החלטתי לחזור ולהתרכז בפרט שעליו הרביתי לכתוב: הגיון תהליך אוסלו, משום שנדמה לי שאם בכך לא אצליח לשכנע, לא אצליח לשכנע בשום דבר. להלן אשאל שאלה אחת שעליה הייתי רוצה לקבל תשובה ישירה. לפני השאלה הזאת הקדמה קצרה. פעם כתבת לי שעצם היציאה משטחים מאוכלסים, והפסקת "הכיבוש" הוא יתרון בפני עצמו, וטוב היה לעשותו גם ללא קבלת דבר נוסף בתמורה. אני מסכים עמך ששליטה בתושבים שאין להם זכויות שוות היא דבר רע, ואף מנקודת הראיה שלי צריך להגיע בסופו של דבר לכך שמצב כזה יסתיים. טענתי היא שהגעה לכך בדרך ישירה: פשוט לקחת את הרגליים ולצאת אינה נכונה, כי היא מקרינה על אופן פתרון הבעיות שיצוצו בדורות הקרובים, ובכך מסכנת את עתידנו. אבל כאן חרגתי שוב לנושאים שעליהם החלטתי לא לדבר עכשיו, וכדי לחזור לעניין שעליו אני רוצה לדבר אניח שאכן הפתרון צריך להיות יציאה מהאזורים המאוכלסים. אבל מה שמאפיין את הסכמי אוסלו, והוא השגיאה הבלתי נסלחת שבהם, הוא ההפרדה בין הסכם הקבע והיציאה האזורים הנ"ל. ברגע שעשינו זאת קפץ המחוג שמצביע על "מחיר השלום" קפיצה נחשונית וניצב לו במקום הרבה יותר גרוע מבחינתנו. הפלשתינים פשוט ישבו וחכו להם בסבלנות עד שיקבלו את כל מה שהובטח להם (תוך איתותי פיגועים שלא נחשוב שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה), וכשקיבלוהו פתחו במאבק מהתחלה, ואז גילינו שבמשך שבע שנים לא צעדנו אפילו צעד קטן לקראת השלום. שאלתי היא, האם הדברים שמתרחשים היום לנגד עיננו אינם תוצאה של השגיאה שאותה תיארתי, האם למרות שלדעתך היה טוב "להפסיק את הכיבוש", לא היה מובן מאליו לכרוך זאת בהסכם שלום, והאם לא זה הלקח המרכזי שעלינו ללמוד מהסתכלות על המאורעות האחרונים, ולא שגיאה טקטית כזאת או אחרת של ברק. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |