 |
לוגיקה. זה נשמע לי כמו ה'מודל' הכי הגיוני ומתקבל בצורה יחסית שלווה ונוחה על ידי הרציו שלי. זו ממילא לא שאלה שאפשר לענות עליה באמצעים אמפיריים מדעיים מסוג כלשהו, אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות לענות עליה בכלל, אם התשובה מעניינת אותך. התחושה שלי היא, שזה סוג התשובות המספק ביותר שמצאתי לכל השאלות שהתעוררו אצלי - למשל בענין היות התודעה 'שלי' אחת ויחידה, זאת בעוד שקיימות הרבה תודעות; האמת היא שאני בכלל לא יודע איך אפשר לעשות שימוש בשפה ובתקשורת מילולית כדי באמת להסביר את מה שמוביל אותי לחשוב בצורה כזאת, ואת מה שאני באמת חושב. יש לי בעיה לקבל את ההנחה שלא היתה לאיזשהו 'אני' תודעה לפני שנולדתי (כלומר לא היתה תודעה בעולם, בזמן שאכן היתה תודעה בעולם), או שלא תהיה כזאת לאחר שאמות. העובדה היא שאני חי עכשיו. העובדה היא, שקיים יקום. אם זה מצב העניינים בעולם, כנראה שיש עקביות מסוימת שמובילה אליו. כנראה שיש איזשהו סוג של הגיון פנימי כלשהו שמובנה בדברים.
דווקא על השאלה איך חיבור של כמה חומצות אמינו וקשרים נוירולוגיים יוצר עוד 'תודעה אחת שהיא היחידה בעולם' שלא היתה קודם ולא תהיה בעתיד אני לא מצליח להשיב שום תשובה שאינה מקוממת לוגית; בעוד שתפיסה כזאת מנטרלת בכלל את הצורך בשאלה, כי היא מעבירה את כל הדיון למישור עוד יותר אבסטרקטי. בהיעדר אמצעים מתודולוגיים וממצאים אמפיריים מסוג או מתחום כלשהו שיאפשרו לענות על השאלות שמתעוררות, נותר רק לפנות ללוגיקה, לוגיקה שפוסלת עד מהרה הרבה מאוד תשובות מוצעות ומעוררת שאלות חדשות בקשר לתשובות שהיא מוכנה לבחון מעט יותר לעומקן. אפשר להסביר למשל איך פועל המוח וכל המערכות הביולוגיות, אבל לא שמעתי שום הסבר פיזיולוגי מניח את הדעת איך הפעולה הזאת יוצרת את עצם התודעה, את עצם המודעות לקיום, שהוא נפרד מכל התודעות האחרות, והוא נוצר יש מאין כתוצאה מכמה אינטראקציות חלבוניות וחשמליות באיזור מסוים בעולם.
אני לא פילוסוף, לא נוירו-ביולוג, לא פאראפסיכולוג, ובאופן כללי לא מחשיב את עצמי כבן אדם חכם במיוחד. אבל התפיסה הזאת היא תוצר של המון חשיבה על הנושא לאורך שנים ובחינה עצמית של רעיונות שונים ומתנגשים. היא התשובה הקרובה וה'נוחה' (מבחינה לוגית-פילוסופית; בוודאי שמבחינה נפשית יש בלי סוף אופציות שוות בהרבה) ביותר שהצלחתי למצוא ולהגדיר לעצמי (גם אם העברת הדברים לפורמט של שפה מילולית היא בעייתית כשלעצמה).
לומר 'לפני שנולדתי לא היה כל קיום של תודעה ולאחר שאמות לא יהיה עוד דבר' נשמע לי דווקא אפשרות פחות הגיונית מבחינה לוגית, לאור העובדה שאני דווקא כן קיים (למה דווקא עכשיו? דווקא בקטע זעיר על ציר זמן של מיליארדי שנים, מה ההגיון? זה קורה, לא? וזה קורה כל הזמן, נכון? זה סוג השאלות שמוביל להעצמת האבסטרקציה של הדרך שבה נוח לחשוב על כל הנושאים), ולאור סוג השאלות שהדגמתי מקודם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש