בתשובה לLior, 02/07/03 1:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שנינו סבורים כי עמדתנו היא הרציונלית יותר, לכן עדיף אולי להתמקד בנימוקים עצמם במקום להרעיף, כפי שעשיתי גם אני, סיסמאות ריקות למכביר. הנפש איננה יכולה להפוך את עורה ולהיות דבר נראה, כי אילו היתה כזו היא כבר לא היתה קיימת יותר כנפש אלא כעצם פיסי כשאר העצמים. הנפש זה הדבר שרואה, היא איננה יכולה להיות הדבר הנראה עצמו, ואף אם נעלה בדעתנו שהיא היתה נראית מיד נצטרך להניח קיומה של נפש אחרת, שהיא זו שרואה אותה. בכל אופן, אינני אומר שהיא מנותקת מהגוף, זו הרי עובדה יום-יומית שהיא מקיימת יחסי גומלין איתו כל הזמן. רק אני אומר שאין היא זהה לגוף, בגלל שני הנימוקים המרכזיים שהבאתי בהרחבה למעלה (אחד מהם עסק ביחודיותה של הנפש; רק בעליה חווה אותה, בניגוד לכל העצמים הפיסיים, השני עסק בכך שאין שום צורך בחוויותיו של הסובייקט המכנה עצמו 'אני', כדי להסביר את הגוף ותפקודיו, אך למרות זאת החוויות שלו מלווים את התהליכים הפיסיקלים הללו כל הזמן). אתה אומר שאפילו אני מודה "שיש לנו דרך אינטואיטיבית לראות מה אדם אחר מרגיש ע"י סממנים חיצוניים פיזיים, ולא ע"י בחינת 'נשמתו"', ואינך שם לב כי דווקא משום כך, דווקא משום שלכל אחד ברור שכל הסממנים הפיסיים האלו אינם תחושותיו של האדם עצמו, אלא פשוט מתרחשים תוך כדי ובזמן קיומה הנוסף של תחושתו האישית הנפשית, מתחוור לנו מצב קיומנו הדואלי. העתקת הזרמים במוח לא תעתיק את תחושותיו אלי לעולם, כי אף פעם לא ארגיש שאני הוא. פשוט אחוש בתחושות דומות, אך תמיד יהיה זה אני המרגיש ולא הוא. ברור שהזרם במוח מתרחש בזמן תחושתי הנפשית ואין הוא זהה לתחושה. (שכן את הזרם כל אחד יכול לתפוס, כולל אני, ואילו את תחושתי רק אני אוכל לתפוס). |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |