בתשובה לדובי קננגיסר, 30/06/03 10:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תזכור תמיד: שום דבר לא בוער, להיות מת יהיה לך מספיק זמן. יהונתן גפן כתב: לקפוץ זה הדבר האחרון. נכון לפעמים, אני לא אומר, מתחשק לנסות, ואתה אומר לעצמך: צעד אחד לשמים, בסך הכל צעד וזאת אולי האפשרות היחידה לזכות בחרות הקלאסית. אבל במחשבה שניה: עדין מוקדם מדי. אתה קופץ צעיר. ומה תעשה אם תפול על יד אחד שאתה לא מכיר? * חכה כמה שנים, קודם שיקפצו אחרים, שיעשו נסויים, קודם שיקפיצו שפנים ויראו איך הם מגיבים. בינתיים רק תעלה למעלה, תתרשם מהנוף (חכה עם הסוף). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קרוא קראתי שהפסיכיאטריה המודרנית טוענת שכל נסיון התאבדות הוא זעקה לעזרה , להוציא את הקופצים אל מותם הנחשבים כמנסים הרציניים והנחושים ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בסרטים נראה כי הקופצים אל מותם הם אלו הזועקים לעזרה; עומדים על אדן חלון או על גג של בניין גבוה בזמן שקהל רב נאסף למטה וצופה בהם; או אז מגיע השוטר הטוב ומשכנע את ה"קורבן" כי החיים יפים / כובל אותו באזיקים וקופץ יחד איתו אל טרמפולינה שהוכנה מבעוד מועד ע"י הכבאים / לא מצליח להצילו, ובעקבות המקרה מפתח הוא נטיות התאבדותיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*כל* פעם שאת שומעת פסיכיאטרים שמשתמשים במילה "כל", תדעי שהם מדברים שטויות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |