 |
משום מה, אני לא זוכר זמן שהוא לפני שמלאה מחשבתי רעיונות כיצד לרמות את המוות. מאז ילדותי המוקדמת בניתי פנטזיות מורכבות והזויות יותר ויותר, שיאפשרו לי להמנע ממנו. ואז, כמובן, נשאלה השאלה, מה יקרה אם אצליח?
מחשבות וחלומות רבים ליוו הלך-רוח זה. חלמתי רבות על מסעות בחלל, ביקום ההולך ומתקרר ומתפרק, ללא יכולת לחזור הביתה. היכן הבית? כולם כבר מתו, כל יקירי, ומכרי. כדוה"א נהרס במהלך שלבי הגסיסה המוקדמים של השמש. אי-הסדר הולך וגדל, עד שלבסוף הכל מתבדר לאבדון.
שנים נמנעתי מלימודי המדעים המדוייקים בדיוק בגלל הפחד, לא מן המוות, דווקא, אותו משום מה הנחתי כי אוכל לדחות, אלא מן החיים הנצחיים, ומשמעותם.
מה קרה? בסוף איבדתי את הפחד הזה, ומצד שני הכרתי בכך שמות אמות. ראיתי עניין מספיק בחיי שלי, הנוכחיים, ובעתיד הקרוב לבוא, ובענייני ההווה, בשביל שמחשבות על המוות או החיים לא יפריעו לי. האם זו הדחקה בלבד? אינני יודע. נראה לי שהשלמתי עם רעיון המוות, שחיי יסתיימו, אבל כיון שמחשבות בכיוון מעולם לא הביאוני למסקנה ראויה לשמה, אינני רואה לנכון להמשיך ולהרהר על כך.
חסרים דברים חשובים יותר בעולם מחייו או מותו של איזה בר-זוטא מן המזרח התיכון?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש