|
||||
|
||||
באמת היית "משלמת כל סכום שבעולם כדי להבטיח לי חיי נצח"? אם אפשר, אשאל אותך שאלה כזו: אם היית מקבלת עכשיו דיל לא רגיל מה' צבאות בעצמו - הוא נותן לך חיי נצח, אבל בתנאי שאת באמת תחיי לנצח, בלי אפשרות טרמינציה. היית לוקחת את הדיל? (ולמען הסר ספק - הכותרת שלי מתייחסת לתגובה זו, לא למאמרך) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
טוב, ששאלו אותי את השאלה הזו גם אני הסכמתי לדיל, ולו מהסיבה שאם יש לי אינסוף זמן, ואני באמת רוצה למות, אני כבר אמצא דרך לעקוף את האלמוות שלי. התשובה שקיבלתי אחר כך היית משהו כמו: אבל אז מה הטעם לעשות משהו? מה המוטיבציה? זוכר את הסרט "הסיפור שאינו נגמר"? זוכר את הצבה האלמותית שחיה בביצה שם? כל הזמן היא רק ישנה. כשהגיבור תהה למה, אז היא אמרה שממילא היא חיה לנצח, אז אם יש מה לעשות, מה זה משנה מתי. בינתיים אפשר לישון. גם את זה לא קיבלתי. לצערי, גם עלי פילוסופיה בגרוש לא כל כך עובדת. |
|
||||
|
||||
אחד מהטעמים לחיים הוא, שאפשר לכמת אותם, לחלק אותם, לחשוש להם ולנסות להוציא מהם את המיטב. חיי נצח משמעם יאוש וחוסר תוחלת. ואחרי 300 השנים הראשונות, אני בטוחה שמתחיל להיות ממש משעמם. |
|
||||
|
||||
נשמע יותר כמו תירוץ שכזה. הטעמים שלי, לחיים, לא כוללים דברים שישתנו בגלל שחיי אינם חיי נצח. עוד חיים, משמעם, לימוד דברים נוספים, אולי גילוי של חלקים חדשים של העולם מסביב, שינוי, חיתול, פיתול, כיתות, ושמיטות. |
|
||||
|
||||
אני מדברת מניסיון של חיים קודמים. כמה אפשר ללמוד? מה אני, עתודאית? וברצינות - אדם יכול ללמוד ולהשתפר גם בשעת חייו האחרונה. אבל כשלא תהיה לו שעת חיים אחרונה, וגם לא ציפייה שהיא תבוא, תחושת הדחיפות והצורך ללמוד ולהשתפר תתמעט לאין ערוך. |
|
||||
|
||||
יש הרבה מה ללמוד. חשבי כמה יכולת עוד ללמוד, לו ידעת שאין מה למהר, שהחיים לא קצרים, שחייך המקצועיים לא יסתיימו בסביבות גיל השבעים. אני לא מבין על סמך מה את מדברת, נראה כאילו את טוענת שאת מכירה אנשים שלא ימותו, ורואה שאצלם אין תחושת דחיפות וצורך ללמוד. אם לא, מדוע את מתיימרת לדעת שכו-לם יתחילו להיות עצלנים-בטלנים ברגע שלא יצטרכו לדאוג לגבי המוות? |
|
||||
|
||||
גם כבודו מדבר כאילו מניסיון אישי, כאילו כל האנשים בעולם שואפים אך ורק ללמוד ולרכוש השכלה מקצועית. כל אדם הוא אסיר של עצמו, כבר אמרנו? :-) אגב, מעבר לעולם ההשתלמות המקצועית, יש תחומים נוספים בחיים שאורך החיים משפיע עליהם ישירות. למשל, תחשוב על אנשים שמתפייסים עם הוריהם בעת שההורים הופכים מבוגרים מאוד או חולים, בין היתר בגלל ההבנה שהמשפחה לא תישאר שלמה לאורך זמן. מה יקרה כשההורים יישארו שם לנצח? איך זה ישפיע על היחסים הבין-דוריים? כמובן, זה יכול להשפיע גם חיובית - אבל זו דוגמה שבה לתקופה המוקצבת של החיים יש השפעה ישירה על תחושת הדחיפות והרצון לשפר ולהשתפר. |
|
||||
|
||||
כבודי? חס וחלילה. לי אין כבוד. כי בשביל הכבוד, צריך לעבוד, ואני, אני סתם מבטל זמני באייל. על כל פנים, אני סמוך ובטוח שעוד מאה שנים, לו היו לכולם חיי נצח, לי ולהורי היה הרבה יותר במשותף מאשר לי ולרוב שאר בני-האדם. זה היה עוזר מאד בפיוס, לו הייתי נכנס לעימות עמם. |
|
||||
|
||||
אני לא כל כך בטוח, אבל האם אפשר שנתפשר על כך שאקבל הערכה ל-300 שנה (כולל סעיף שמשאיר אופציה לדיון מחודש לפני סיום התקופה)? איפה אני חותם, מה דמי המישלוח, האם אני הולך לקבל יחידה נוספת חינם ואיך החבילה הולכת להגיע אלי הביתה? ________________ Aviv, taking eternity one step at a time.
|
|
||||
|
||||
האם יש ערכה מסודרת להארכת החיים? או שזו רק טעות כתיב? ----- Klil, chasing obscurity with a vengeance.
|
|
||||
|
||||
הארכה הארכה, בטח שטעות כתיב (עוד אחת מיני רבות לאוסף). אבל אם יש לערכה גם אופציה להערכת זמן ולא רק להארכת זמן, זה יכול להיות אחלה פיצ'ר, לא? |
|
||||
|
||||
זה בשל העובדה שלמדת לקבל את המוות? :) |
|
||||
|
||||
חיי נצח - נסו לפני פסילה אוטומטית למדתי לקבל את הפחד מהמוות כדבר בריא וטבעי (אינסטינקטיבי ממש). אבל לקבל על עצמי את המוות(שלי)? בעודי בחיים? לשם מה? אני לא מפחד לפחד. בטח שלא מהמוות. אז מתי מגיע המישלוח? |
|
||||
|
||||
תנאי עקרוני אחד שצריך להציב – אין מגבלות על הזכרון. כלומר, חיי נצח בהם אינך מסוגל לזכור דבר כמעט ממה שקרה לפני 400 שנה לא שווים הרבה. |
|
||||
|
||||
ומה עם חיי המין בחיי הנצח? והבריאות באופן כללי? מה שווים החים כשאתה מרותק למיטה (למרות שבמצבי הנוכחי הייתי מסכים לישון קצת יותר...) דווקא מוגבלות הזיכרון היא ברכה בחיים כאלה - אם אתה תזכור הכל - תתעייף מחיים אלה מהר, כי יגמרו החוויות החדשות המעניינות. אתה גם לא צריך לסחוב איתך מטען של קורס שלמדת לפני 400 שנה. ברוב המכריע של המקרים הוא כבר לא רלוונטי לימינו. |
|
||||
|
||||
עניין הגוף הוא בכלל שאלה מעניינת אחרת – האם אלו חיי נצח בשל אפס בעיות בריאות, אבל עדיין ניתן להדרס למוות כשחוצים את הכביש (באור ירוק במעבר חציה בצומת מרומזר)? אם כן, הרי שיהיו אלו חיים מנוונים ביותר, כשבן-האלמוות מפחד להוציא את אפו מפתח ביתו. |
|
||||
|
||||
לפני שעונים על שאלה כזו, כדאי להזכיר שהמושג חיי נצח לא מוגדר מספיק טוב, יש מספר סוגים של חיי נצח "אפשריים" (היפוטתית) שמתחלקים בין השאר לפי: השינויים הפיזים והמנטליים במהלך החיים, האם מדובר בהתבגרות נצחית, בהזקנות נצחית, בהשארות נצחית באותה רמת בגרות או במחזוריות מסוג כלשהו. תגובת הגוף לפגיעות, האם הגוף נרפא לבד מכל פגיעה, או שיש פגיעות שצריך לחיות איתם לנצח, ואולי הגוף מוחלף כל כמה זמן. אפשרות של מוות אקראי, האם חיי הנצח כוללים רק הבטחה כנגד מוות מהזדקנות, או אולי גם הבטחה כנגד תאונות ומחלות בכלל. |
|
||||
|
||||
האלטרנטיבה שהיתה עשויה להיות מוצלחת מבחינתי היא מין ''חיי מתושלח'' כאלה, של בערך תשע מאות שנה. מצד שני, אולי גם זה היה נראה לי מעט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |