|
||||
|
||||
מטרה לחיים? שניתן להצביע עליה באופן אוביקטיבי ולהגיד שזו היתה תכליתו של מישהו או משהו, ולכך אנו מחויבים (או שנהיה חיים יותר, או חיים טוב יותר, אם נלך בדרך זו)? בשביל כך צריך להניח הנחה של תכליתיות בטבע. לדעתי, ההנחה הזו די מיותרת. החלטתו של ההידוניסט היא החלטה נכונה ככל החלטה אחרת. השאלה היא אם אנו רוצים בה, או מעוניינים בה, ולא אם זו החלטה שעונה על "מטרת החיים" האמיתית. זאת בשל הסיבה הפשוטה שאין חיה אחת ויחידה כזאת שקוראים לה - "מטרת החיים". מן הכתוב מעלה משתמע כאילו מטרת החיים של האדם היא "קיומה התקין של המדינה". אפשר להגיד שזה לא משתמע רק אם אותו "תהליך גסיסה" הובא כעובדה יבשה ולא כדוגמא שלילית (ולדעתי זה לא המקרה). מהן אותן מדינות הגוססות בגלל הרס התא המשפחתי וילודה נמוכה? מה זאת אומרת "גוססות" וכיצד זה בא לידי ביטוי (מה העתיד העגום הצפוי לאותן מדינות ומה הופך את זה לבעיה)? יותר חשוב: גם אם נניח שאכן האמור מעלה מעיד על גסיסה של מדינות, מי אמר שהמדינה מייצגת את החיים? אולי מדובר בסה"כ בגסיסה של ארגון חברתי מאוד מסוים, הניזון מהספקה מסוימת של ילודה? החיים כשלעצמם לא מחייבים את קיומה של המדינה (בטח שלא דווקא במבנה הספציפי הקיים שלה) ולכן אין לי מושג איך דעיכה של מדינה מעידה על פגיעה ב"מטרת החיים". אולי דווקא ההיפך הוא הנכון? אולי הגסיסה הזאת (שקיימת לכאורה) היא בסה"כ אנומליה רגעית שממנו סובלות מדינות שעוברות ממבנה חברתי המבוסס על ערכים מסורתיים (ילודה גבוהה) למבנה חברתי המבוסס על ערכים אחרים (כולל פירוק התא המשפחתי)? ניתן אפילו להגיד שהמבנה החברתי המבוסס על הערכים המסורתיים, בחברה המערבית-יהודו-נוצרית, הם דווקא אלה שמנוגדים ל"מטרות החיים" הבסיסיות והקמאיות ביותר. האמת היא שכבר אמרו את זה. ניטשה אמר את זה ב"אנטי כרייסט". אפשר גם לאמר שהאידואולוגיה "ילדים זו שמחה", בצורתה המוגזמת, שכה אופינית לחברות היום שיש להן תשתית מסורתית, היא דווקא מסכנת חיים ולא משרתת "מטרת חיים" כלשהי. אפשר להגיד המון דברים. הכל תלוי באיך אנחנו מגדירים את "מטרת החיים". יצור חי איננו חי בשביל לחיות. יצור חי איננו חי בשביל. הוא פשוט חי נקודה. היחוד אצל האדם הוא בכך שהוא גם יוצר לעצמו את ה"בשביל". הוא יכול לבדות "בשבילים" ככל העולה על רוחו. לפעמים הוא עושה את זה בצורה בלתי מודעת, ורק נדמה לו שה"בשביל" הזה קיים מחוץ לראשו, ולפעמים הוא עושה את זה באופן מודע ע"י בחירת המטרות בהן הוא מעוניין. פעמים רבות (בד"כ?) הוא אפילו לא חושב על זה כלל והוא נותן לחברה לבנות בראשו "בשבילים" קיימים ע"י תהליך הסוציאליזציה שהוא עובר. אנחנו הולכים למות, לחדול מלהיות, לבעוט בדלי, להיות אנשים לשעבר, להפוך נטולי חיים ולדחוף את החינניות למעלה. זה מפחיד וטוב שכך. מי שזה לא מפחיד אותו, סובל מעודף מוגזם של חשיבה רציונלית או מהטעות הנפוצה של הדואליזם (הוא מנסה לחשוב על אני לאחר סופו של האני... טעות שמובילה ללא מעט קצרים). אין מה לעשות, מוות זה מפחיד. ממש פחד מוות. אבל אם יש משהו שלפחד זה בריא וטבעי לגביו, זהו המוות. אותו אירי חביב מן המאמר טועה - יש אתאיזם בעולם, למרות הכל. אפשר לחיות ולפחד מן המוות מבלי לאבד את השפיות, מבלי להדחיק ומבלי להאמין במיקסמי שווא. כל החיות על פני כדור הארץ עושות את זה, אז בטח שגם אנחנו יכולים. |
|
||||
|
||||
בודאי שלחיים יש מטרה, ולו רק זו הבסיסית שציינתי. אילו החיים היו רק בשביל לחיות, למה יש צורך להוליד ילדים ? למה לטרוח ? החיים הם כוח שרוצה להנציח עצמו ולהמשיך. אני לא מתיימר לבשר על תכלית נעלה, רק להצביע על שאיפה בסיסית שנמצאת בכל חי. זו אינה מטרה מושכלת או מודעת, אלא טבועה ברמה העמוקה ביותר, הייצרית. דווקא בעלי החיים הנבונים יותר יכולים, ע"י שימוש ברמות התודעה הגבוהות שפיתחו, לדכא את היצר הזה, ולאבד עצמם לדעת, או למנוע את הבאת הדור הבא לעולם. הם משתמשים בתירוצים רבים, כמו הדוניזם והגשמה עצמית. גסיסת המדינות צויינה כאן כהיבט סטטיסטי - להצביע שבמדינות מסויימות, היצר הבסיסי הזה מדוכא כל כך, שהאוכלוסיה מידלדלת. האוכלוסיה במצב של חיה בשבי, שאיבדה את הרצון לקיים את המטרה הבסיסית ביותר למענה נוצרה. אין לזה קשר למטרה מדינית כזו או אחרת. לגבי המוות - יש משפט חכם בכל השפות: Life goes on. משפט זה בא לתאר את הכוח האדיר שיש לחיים להתעלם מהמוות. החיים ממשיכים, ולא רבים מהרהרים יותר מדי במותם הם. אדם שבאמת עושה זאת, יהפוך למאמין גדול, או לתכנת אסמבלר. |
|
||||
|
||||
טוב, חשבתי ששאלותי לגבי המדינות היו מספיק מנחות בשביל לקבל מידע *קונקרטי* כלשהו, לגבי הנטען. כנראה שטעיתי. דיון מעניין לא יצמח ככה. כל מה שנשאר זה סתם הצהרות הנזרקות לחלל האוויר, שיהיה. רציתי לענות, אבל כל מה שנשאר זה לקרוא את המשפט האחרון בתגובתך, לפהק, ולהבין שאכן life goes on. יש תגובות שלא שוות התיחסות, גם אם יש בהן משהו (טעויות) ששווה להתיחס אליו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |