|
||||
|
||||
אני מסכימה עם הרעיון הכללי, אבל לא עם המסקנה. אכן, גם לדעתי אין שום דבר אחרי, וגם לדעתי טוב שכך. אבל לפחות ממה שאני ראיתי, אין ממש גיל שבו המוות נראה כהקלה (איום זה משהו אחר לגמרי). סבי ז"ל, נפטר בגיל 93. מהמוות הוא לא פחד, אבל הוא לא רצה למות, ולא חש שהמוות הוא הקלה- עד הרגע האחרון הוא הרגיש וטען שיש לו עדיין הרבה מה לעשות, ושהוא לא הספיק לעשות את כל מה שרצה. כך שאני חושבת שזה לא מצב בינארי- המוות כאיום או המוות כהקלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |