בתשובה לערן בילינסקי, 17/06/03 16:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מהה?? האם נראה לך באמת שצוי גיוס לערבים יגרמו להם להזדהות יותר עם מדינת ישראל? (אבל מצד שני להשאיר אותם במצב הסוציואקונומי, חברתי, פוליטי, כלכלי שהם שרויים בו עכשיו?) נ.ב: אני לא בקיאה בדיוק בעניין אפשרות לגיוס התנדבותי של ערבים, אבל לא בטוח שזה לא מהווה בעיה בטחונית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ששליחת צווי גיוס לערביי ישראל, תוך מתן האפשרות לחתום על ויתור על הגיוס, יעלה את אחוז הערבים המתגייסים לצה''ל, ויחזק בקרבם את המחויבות וההזדהות עם המדינה, מה שיתחיל תהליך של שינוי בחברה הערבית-ישראלית. כמו שאמרתי, ערבים (מוסלמים ונוצרים) יכולים להתנדב גם היום לצה''ל, ויש מעטים שאף עושים זאת, כך שהשיקול הבטחוני, להבנתי, אינו מהווה בעיה (אם היה מהווה בעיה, לא היו מגייסים גם אותם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמתפספס פה משהו שהוא מאוד מרכזי, ובכל זאת אני אמנע מלהפוך את זה לויכוח. בוא נאמר שילד אחד בועט לילד אחר בכל יום בישבן. כמובן שהילד הנבעט מפתח רגשות שנאה ונקמנות כלפי הבועט. מתוך הלך הדברים מבקש הבועט לפייס את הנבעט ואומר לזה האחרון שהוא מוכן לתת לו (הילד הנבעט) לסחוב את התיק שלו (הילד הבועט). זה כביכול, לפי השקפת הבועט, יגרום לילד הנבעט להזדהות איתו. אלא שההזדהות באה במקביל להמשך ריטואל הבעיטות. אני מקווה שהבנת את הרעיון (יותר מדי שורש ב.ע.ט, מסורבל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להמנע מלהפוך זאת לויכוח זה תמיד דבר טוב. אני לא רואה מדוע צריך להתווכח כשאפשר לדון בצורה שקולה. משל מעניין, אבל אני לא קונה אותו. הנה משל אחר. קבוצת ילדים לבנים שבעים משחקת כדורגל כל יום. ילד שחור ורעב רואה אותם כל יום משחקים, מגיעים לבית הספר שבעים וכו'. יום אחד, הילדים הלבנים מזמינים את הילד השחור לשחק איתם והא מצטרף, ומתחיל גם לבקר בבתים של הילדים הלבנים ואפילו להתארח אצלם לארוחות. הילדים הלבנים נשארים לבנים והילד השחור נשאר שחור, אבל השחור כבר לא מרגיש ''לא שייך'' באותה מידה שהרגיש קודם. אני מקווה שהבנת את הרעיון. מקווה שלא היה מסורבל מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם סמנטיקה, באנגלית- דיבייט משמע דיון וגם ויכוח. אולי זה אומר משהו. עזרת לי בלא יודעין. אתה מדבר על המשחק, אני מדברת על 'למה הילד רעב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הילד רעב, בין השאר, בדיון הזה, דיבר בדיוק על זה - הילד הלבן (היהודי) לא משחתף את הילד השחור (הערבי) במשחק (השרות בצה"ל), אבל הוא גם לא מרשה לו להעתיק שיעורים (מה שיכולתי להמציא כרגע כדיומוי ל"מפלה בקבלה לעבודה") אבל נותן לילדים לבנים אחרים להעתיק. אם נעזוב לרגע את עולם הדימויים, אני חושב שכמו אצל החרדים, גם אצל הערבים, תפקידנו, כקבוצה הדומיננטית במדינה (מותר לי לכתוב את זה? אני חושב שכן), למצוא את הדרכים כדי לשלב אותם במדינה בצורה טובה יותר. רוב המיעוטים (לא כולם, הערבים הנוצרים במדינת ישראל, למשל, לא) נמצאים בדרך כלל יחסית בשולי החברה. הדרך שבה הם יכולים לזכות, לדעתי, במוביליות חברתית, היא דרך "כרטיס הכניסה" לחברה הישראלית - השירות בצבא. אני מאמין שככל שיותר ערבים ישרתו בצבא כך ישתנה היחס שלהם לחברה הישראלית, אבל גם ישתנה היחס של החברה הישראלית אליהם - יותר יהודים יתחככו בערבים על בסיס יום-יומי (במסגרת השירות הצבאי) ויגלו אולי ש"השד אינו נורא כל-כך" ושמול קריאות כמו "מוות לערבים" נמצאים אנשים כמוני וכמוך, הדרישה ל"יוצאי צבא" תפסיק להיות אפליה על בסיס אתני וכו'. האם אני אופטימי מדי? נראה לי שלא. אצל נשים זה עבד - שילוב נשים בכוח העבודה בזמן מלחה"ע הראשונה קידם מאד את מעמד האשה וחיזק את התנועה לשיוויון זכויות. אמנם שם היה מדובר בכורח שנבע עקב שליחת הגברים למלחמה ולא בהחלטה יזומה, אבל לדעתי התוצאות מראות שזה עבד - יותר נשים החלו להיות מודעות לדרישה לשוויון זכויות ויותר גברים הבינו שההבדלים המגדריים לא כל-כך רלוונטיים והאפליה נגד נשים מיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר כאן רק בענייני עבודה, מדובר במשהו הרבה יותר עמוק שנמשך על פני שנים. בספר אזרחות שלי בתיכון (שהיה מעניין על אף שהוצא על ידי משרד החינוך) היה משפט נוסח 'נכון שהפלנו עד היום, אבל אנחנו משתדלים וזה במגמת שיפור'. בתור בחורת תיכון תחת פיקוח משרד החינוך הייתי מופתעת מאוד לגלות משפט כזה מאחר ומדינת ישראל בוודאי לא מעוניינת להשריש בדורות הרכים שלה את הידיעה שהיא מפלה ערבים לרעה. אבל מסתבר שזה משהו שהוא כל כך גדול וגשמי שאפילו בספר חינוך ממלכתי הכניסו את הידיעה הזאת. הכוונה שלי היא שנתינת הזכות לשרת בצבא (ואני עדיין לא גיבשתי דעה מוצקה בעניין אם זה כדאי או לא כדאי) היא לא פיתרון למניעת משאבים בכל תחומי החיים- מתברואה עד לחינוך, מהשקעה במיתאר ערים ועד ביטוח לאומי. בעניין ההיטמעות אני מסכימה איתך לחלוטין- הרעיון יכול לקדם הבנה (אגב, ברכותי לנווט הדרוזי הראשון). בעניין הנשים, זה מעניין שהבאת את הדוגמא הזאת כי זה לא מדוייק לחלוטין. הסיכסוך עם הערבים לא יכול להיות מקביל לאפליה כלפי נשים, בגלל זה התהליך שעברו נשים היה הרבה יותר טבעי וברור. הסיבה היא: ערבים הישראלים תמיד יקושרו על ידינו (היהודים) לערבים פלסטינאים ובינם גם מחבלים. כמו כן, גם אי אפשר להשוות כי הנשים היו חלק מהחברה הגברית והיו משולבות בכל מקרה איפשהו בהיררכיה. כאשר מדובר בקבוצת מיעוט אתנית שמופלית לרעה, היא כולה מופלית על כל אנשיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |