בתשובה להאייל האלמוני, 26/06/03 10:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''שים לב, המטרה היחידה של שפה היא להעביר מידע בין בני אדם, ואם הצלחתי לעשות זאת, הרי שהשתמשתי בשפה, והרי שהשפה תיקנית.'' העברת מידע יכולה להיעשות ברזולוציות שונות. השימוש בשפה עניה לא מאפשר ניואנסים, דקויות, סגנון אישי וחן. ניכר בעליל שכל אלה זרים לך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא זרים, רק לא מתאימים למכותב. שימוש מודע ומושכל *בכל* רבדי השפה מאפשר העברת מידע ברזולציות רבות. גם שימוש בשפה "גבוהה" כביכול, לא מחייב חן, ניואנסים או דקויות1. גם בשימוש בשפה "נמוכה" אפשר להעביר חן2 ניואנסים3, דקויות וסגנון אישי. ---------------- 1 ראה את חיים קפון. 2 קובי עוז, "אתה תותח, אין אין עליך..." 3 ראה, למשל, את אורנה בנאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה לעצור ב"בור"? הרי אחד התרגילים הנלוזים ביותר בתורת הויכוח, הוא לייחס לצד שכנגד תכונות שליליות, מבלי צורך להוכיח אותן. היית יכול לכתוב שני מכוער ובעל חטוטרת. היית יכול לספר לעולם שאחותי זונה,(סליחה, אחותי) ולהסיט את הויכוח ליחוסי המשפחתי ולתכונותי הגופניות או הנפשיות- כולן בלתי רלוונטיות עוד יותר מערפאת. אינך יכול להבחין בדקויות, בניואנסים, בחן וברבדים עמוקים, בטקסט הכתוב בשפה אותה אינך מבין...! מי שגיבורי התרבות שלו הם לימור וקובי אוז, מוטב ישב נכלם בפינתו ויתענג על פניני השפה החיננית אותה הוא כה אוהב. העם נקעה רגלו מהגאים בבורותם. גם אם הם מוצאים באינטרטנט כר פורה להפצת דלות שפתם ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם שהחל (ועדיין לא הפסיק) היחוס לצד שכנגד תכונות שליליות הוא אתה, ראה תגובה 153663 (שכולה יחוס תכונות שליליות, החל מבורות, עבור לרדידות, דרך פחדנות, דלות שפה ועד להכרזת מלחמה, לא פחות, עלי). אני יכול להבחין, אני מבין את השפה, את השפה על כלל רבדיה, להבדיל ממך, אני לא קורא *רק* את עגנון, ולא מבין *רק* את ביאליק. אני קורה *גם* אותם. כמי שכל כך גאה ביכולתו להבחין בניואנסים, הייתי מצפה שתבחין שכתבתי את זה. מי שלא מכיר את קובי עוז ואורנה בנאי, הוא זה שצריך להתבייש. ואני לא יודע איך להתייחס למי שמכיר אותם ומבין אותם1 וטוען שהוא לא. אתה חייב לנסות להבין, ותכניס את זה טוב טוב לראש, זה שאנחנו מדברים במספר רבדים, ביניהם "נמוכים", לא עושה אותנו "בורים", להפך, בור הוא אדם חסר ידע, הידע שלנו רב משלך, משום שהוא כולל בתוכו את כל הידע שלך *ובנוסף* לו את היכולת להבין ולדבר בשפה "לא תיקנית", שלא אושרה ע"י ה"אקדמיה". ----------------- 1 כמו שרומזת הכותרת שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב אלמוני, באילו אילנות אתה ניתלה: קובי אוז ולימור ("לימור" הדמות ולא אורנה בנאי האדם). למה בחרת להתלות בהם דווקא? האם עקב העובדה שביער שלך צומחים רק עצים מסוג זה ובמחיצתם אתה חש נוח? מדוע לא בחרת בישעיהו ליבוביץ למשל? או באלכסנדר פן? מדוע אינך מפנים את האמת שלשון שוק אינה ראוייה לשמש בדיון אקדמי? מדוע הנך ממשיך ומתעקש שבורות היא ידע? התספר לנו בהמשך שמלחמה היא שלום? אנא שים לב היטב שלא התכחשתי להכרותי עם "לימור" כפי שאכן מרמזת הכותרת והסייפא של תגובתי. אני מנסה להסביר לך, שבארון הבגדים של אדם השייך למחנה שלי, יש סמרטוטים איתם אפשר ללכת לישון, או לעבוד במטבח, וישנם בגדים הולמים לביקור בתיאטרון או לניחום אבלים... ליבי ליבי על מי שארונו מלא בלויי סחבות בלבד ושבעתיים כך על מי שנלחם באחרים שמלתחתם עשירה וראוייה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב, ואין לי בעיה עם העצים האלה, להפך. ביער *שלי* צומחים גם עצים כאלה, ואני אוהב אותם, ו*גם* עצים כמו ליבוביץ ופן, וגם אותם אני אוהב. אני לא נלחם לא באלה ולא באלה, אתה הוא זה שמכריז על מלחמת חורמה, ותוך כדי כך מפספס חלק חשוב מהתרבות העברית המודרנית. לשון שוק לא מתאימה לשיח אקדמי, אבל מאד מתאימה לשוק. זאת הנקודה שאתה צריך להפנים. בכל מקרה, השיח האקדמי לא צריך להיות תיקני, הוא צריך להיות אקדמי. בורות היא לא ידע, אבל, אם היה לך חלק מיכולת הבנת הניואנסים שאתה טוען שיש לך, היית מבין שלא חסר לי ידע, בטח לא כזה שנמצא ברשותך, ולהבדיל, אתה הוא זה שמתגאה בחוסר הידע שלו, ונלחם בכל מי שמחזיק בידע לא תיקני, מכאן המסקנה היחידה שאפשר להסיק, אתה הבור הגאה, שטוען שבורות היא ידע. אם אתה מקביל את השפה ה"נמוכה" לסמרטוט שאפשר ללכת לישון איתו. וברור שאף אחד לא ילך לישון עם חליפת שלוש חלקים, אזי אתה "מודה" בצורך ובשימושיות שיש ברבדי שפה שונים, לא תיקניים, ולכן, המלחמה שלך היא בעצם נגדך, כשתחליט מי ניצח, ספר לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התחלתי ולכן אסיים" הוא משפט שאמור להיות מוכר גם למי שעציו מרוטים ודלי צמרת, לפיכך אין לשנותו ולהחליף את המילה "אסיים" ב"אגמור". הויכוח העקר ביננו מזכיר לי משפט מוכר: "ישבה לה התולעת בחזרת- וחשבה שמתוק ממנה אין" אין מניעה שתמשיך לכרסם חזרת להנאתך. אני,ברשותך, אשמור את החזרת לליל הסדר ועד אז אכרסם תפוחים ותמרים ושקדים וצימוקים ומשמשים, ואולי אף עד מנגו פסיפלורה ואגסים אגיע . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ננסה שוב: אני משתמש בשפה "גבוהה" ו"נמוכה" לפי הצורך, אתה נלחם בכל מי שמשתמש בשפה "נמוכה", מי משנינו הוא התולעת שלא יוצאת מהחזרת, ומי נהנה מכל העולמות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...תפוחים ותמרים ושקדים וצימוקים... וכשאהיה רעב, אפנה לי למסעדה ליד השוק (שבו קנית את כל הרשימה הזאת), אזמין מעורב ירושלמי (יסלחו לי הצמחונים) עם בירה, ואשמע קצת את קולות האנשים, אספוג את הזרימה שבחיים. מפעם לפעם כשאני מרגיש מבועס, אני הולך לשם ומקבל קצת בריאות של החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל דווקא הלשון של לימור עשירה למדי. הביטויים שהמציאה בנאי והכותבים שלה מתבסס על ידע רחב מאד בלשון העברית. שמת לב פעם על כמה משחקי מילים ופראפרזות של ביטויים, ניבים ופתגמים היא מתבססת? ____________ העלמה עפרונית, חוזרת לא להתערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלו! עד עכשיו חיבבתי אותך גם אם לא הסכמתי עם כל דבריך. אבל אורנה בנאי מאד חביבה עלי וגם קובי אוז, כמו שחביבים עלי שירים של אלתרמן ולשון חז"ל ושאר דברים הכתובים ברבדים שונים של השפה. אבל אם אתה שולח אותי לשבת נכלם בפינתי על רקע דברים מסויימים שאני אוהב, לא נותר לי אלא להצטרף לדעתו של האלמוני מתגובה 153739 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולד הוא אחד היונקים החביבים עלי במיוחד, מאז שקראתי לראשונה את "הרוח בערבי הנחל". גם בעקבות כך אני מוצא לנכון להבהיר מיידית ולהכריז בריש גלי: "דברי הוצאו מהקשרם" ! המשפט עליו הנך מתרעם, ובצדק, הינו: י שגיבורי התרבות שלו הם לימור וקובי אוז, מוטב ישב נכלם בפינתו ויתענג על פניני השפה החיננית אותה הוא כה אוהב. ואילו הח"מ התכוון לכתוב: "מי שגיבורי התרבות שלו הינם רק לימור..."וגו' לכן, השתלחת בי ללא צורך. אומנם אני שועל קרבות ותיק ומצולק, אבל כאשר מישהו כבר מראה ניצני חיבה אלי, השתלחותו צורבת יותר... ולמען הסר ספק קל שבקלים: אני אוהב את אורנה בנאי האדם וצוחק מלימור הדמות ! (עם קובי אוז אני לא מתקשר באופן מיוחד, אבל זה אני, לא הוא...) ואם תל אביבי אתה, אני ממליץ לך לקרוא כתבה העוסקת בעניינים אלו בדיוק, ב"העיר" מהיום. התשוב לחבבני? שבת שלום! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רק היית כותב "רק" במשפט המקורי שלך... אמנם אני אוהב לקרוא שירים ושאר דברים בין השורות, ולנתח מה אנו למדים ממה שחסר בדברי המשורר, ותאמין לי שאני חזק בדברים כאלה, אבל לא עד כדי כך שאנחש איזה מלה התכוונת לכתוב ולא כתבת... טוב, זה שיפר את הטיעון, אם כי אני עדיין חושב במיוחד על לימור, שמי שמכיר ולו רק אותה, (ובמקרה זה אני מתייחס רק לדמות) ונהנה מהבדיחות שלה על הצד ה*נכון*, מוכיח שיש כמות בריאה של שכל בקודקודו. וגם קובי אוז הוא די חכם, מאחורי דמות הליצן שלו, ושפה לדעתי מורכבת מן הדברים הקבועים והדברים המשתנים באופן חינני — סלנג ושאר ירקות, שעם הזמן חלק מהם נשארים, ובתור תרבות גועשת שמתהווה כל הזמן אנחנו צריכים להיות פתוחים גם לחידושים שבאים "מלמטה", או לפחות לא לפסול אותם מראש. כמובן, לא באנרכיה ובלי שגיאות כתיב מדווקאות (מלשון דווקא) שגם בעיני זה לא מקובל (לספר לך שהשבוע באתי לאוניברסיטה העברית כדי להדביק שם מודעות שלי בקשר להדפסת עבודות, ושם, באוניברסיטה העברית, ראיתי שאני מורשה להדביק על "לוח למודעות אשיות בלבד", ולמרות כל נסיונותי, לא הצלחתי להבחין בעשן העולה מן הלוח). לצערי, אני לא תל אביבי, אך אשמח לדעת על מה הכתבה (אולי יש סיכוי שהיא גם במקומון שלנו היוצא באותה רשת). או.קיי., שבתי לחבבך. שבת שלום. והכינוי חולד חקרן הומצא לי ע"י זוגתי שתחיה, שתשמח בוודאי לדעת שחיה זו חביבה עליך, ואת "הרוח בערבי הנחל" אני זוכר בעיקר מן הרדיו, כשמוטי ברכאן הקריא ושיחק את הדמויות בו בסדרה בהמשכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס... שוב טעיתי. הכתבה הופיעה במקומון של מעריב מהיום ולא ב"העיר" כפי שציינתי קודם. "כתבה חישגוזית" מאת אריק מילמן הכתבה עוסקת במהדורה החדשה של מילון אבן-שושן והיא משעשעת במידה. ואצטט עבורך שורה מתוך כותרת המשנה: "...אבן-שושן ימשיך להיות אבן-שושן, אבל העם ימשיך לדבר וואחשית" שבת שלום ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר נגיש גם במארג חובק עולם (www): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מחבב חלק מפועלו של קובי אוז1, אבל א. לדעתי לא הוא האחראי למילים (הגרועות) של השיר "אתה תותח" (אם זה מה שהתכוונת לטעון בהערה 2). ב. איזה חן בדיוק אתה מוצא במילותיו של השיר הזה? ____________________ 1 אוז ולא עוז: -"למה בעצם אוז בא' ולא בע'?" -"כי עוז בע' זה שם של טייס". -"נו?" -"אני נראה לך טייס?!" דו שיח בין מרגלית צנעני לקובי אוז, מתוך "מרגול", ערוץ 2, אמצע שנות ה-90. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |