בתשובה לכליל החורש נאורי, 25/06/03 19:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כליל יקר, למרות נטייתך להתייחס לגופי ולא לגופו של עניין, (תעלול שחוק ולא משכנע) אני תוהה כיצד הגעת למסקנה כו מוטעית, ואני מצטט (ולא מצתת) מדבריך: " "הו, הדור הצעיר הזה! כמה עילג וטיפש! כמה גרועה המוסיקה שלו! אין שום דרך להפריך תזות כאלה. יבושם לך" אמירה נאה ואני אפילו נוטה להסכים איתה. אלא שלא כתבתי זאת ולא התכוונתי לזאת. ואם זו מסקנתך, לו נותר לי אלא להסיק שהתקשית בהבנת הנקרא, או שהנך יוצר ויכוח לשם הויכוח. למענך, ולמען הדומים לך, אחזור בתימצות ובקיצור: 1. אין לי בעיה עם התפתחות השפה, אני רק מציע שההתפתחות לא תהייה דמוקרטית ולא תאפשר למה שאתה קורא "ההמון הנבער" לאנוס את השפה ולהעלותה על מוקד פופוליסטי מסוכן. 2. צורת השימוש של האדם בשפה הינה אחד המרכיבים החשובים על פיהם אנו מגדירים את עצמנו. 3. אין לנתק את השינויים בשפה מהעבר העשיר עליו היא נשענת. 4. אסור לשוחרי התרבות לאפשר לטעויות ושגיאות להפוך לתקן. 5. לא אני מגדיר את השפה העברית התיקנית. יש גוף רציני ממני העושה זאת. מן הסתם, אינך אוהד אותו... הויכוח הזה מתחיל להפחיד אותי, יודע למה? אני מוצא עצמי מנסה להסביר מהי מכונית לאדם שאינו מכיר גלגלים. כולי תקווה שתגובתי נופלת לתוך מה שהגדרת: "טענה ספיציפית שניתן להתווכח איתה כבני תרבות" ואם נכשלתי, ואיני עומד בדרישות הסף שלך לויכוח, לא נותר לי אלא להצטער. אלך לקרוא את אחד מעיתוני הערב, שם אוכל למצוא דוגמאות למכביר כיצד ניתן לקחת רעיונות מורכבים ולתמצתם במשפט אחד קצר, רצוי בליווי תמונה, פן יאמץ ההמון את מוחו, חלילה |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הכל, בשביל זה באמת כולנו פה... אני גם מניח שאתה, מר קפון היקר (שם אמיתי מוצלח או ניק?), לא היית יוצא בהכרזות אליטיסטיות ובומבסטיות כאלה לולא היית שוחר מדון :) אני, כמו הרוב המכריע במדינתנו, מעדיף את הצד שלימינו התייצב כליל, ורק העובדה שאתה מייצג מיעוט כל כך בטל בשישים, גורמת לי לגחך בהנאה בעוד גרונך ניחר מצעקות חמס (בלי א'). כנראה שמצאת בחיים שטוב לך עם העברית הרהוטה שבפיך, וזה חשוב להרגיש שאתה טוב מאחרים באספקט כזה או אחר. אבל למה להשתמש במילים לועזיות, כשלכל מילה לועזית יש בעברית העשירה את האקוויוולנט שלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליאור היקר, 1. אין כל רע בלהיות מיעוט מתוך בחירה. 2. כל אדם מגדיר עצמו באמצעים רבים: המותגים בהם הוא משתמש,הספרים אותם הוא קורא, אמצעי התקשורת אותם הוא בוחר לצרוך, הבגדים אותם הוא לובש, וגם על ידי שימושו בשפה. 3. כשם שיש מקום על הכביש הן לפיאט אונו מקרטעת בת תריסר שנים והן ליגואר סוברין נוצצת- כך יש מקום גם לעילגים וגם לרהוטים בכבישי השפה. 4.אם מכונית החלומות שלך היא פיאט אונו- תוכל להגשים את חלומך במהירות ואז יתכן מאוד שתגיע למימוש העצמי שלך מהר יותר מזולתך, זה שמכונית החלומות שלו היא היגואר סוברין, אשר יתכן מאוד שלא ישיג אותה כל חייו. אם אתה שואף ל-100 ומקבל 80, עדיין קיבלת יותר מזה ששאף ל-60 וקיבל 60. 5. קפון הוא שמי האמיתי. 6. איני שוחר קרבות וריבים ומדון. אני מנסה להגדיל את המחנה אותו אתה מכנה "בטל בשישים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ההבדל בין אותו המון לבין יוצר שמפתח את השפה על ידי ווריאציות, השאלות, הלחמות וכדומה הוא עניין של טעם, ובמיוחד אם נסכים שיש הרבה גוונים ליצירה, ולא נסתפק בספרות יפה או שירה (שגם הן, כמובן, לא אמורות לעמוד בדרישותיך, בתוקף היותן אישיות). כמובן שהשימוש במילה אונס מצידך הוא די מוזר - הרי אתה זה שרוצה לשלוט בשפה (וגם לא מסתייג מתוקפנות מילולית). 2. מוסכם. אלא שלטענתך כולם צריכים להשתמש בדיוק באותה שפה. קצת מצחיק. 3. וההווה? אם השפה משקפת היסטוריה, הרי זה רק משום שהיא משקפת רצף של שימוש יום-יומי. הדרמה ההיסטורית של העברית בוודאי לא מתאימה לקיפאון שאתה מציע. 4. חובה על שוחרי התרבות לשאוף לשכלולה של השפה. כדוגמא לחיוניות הדבר אפשר לבקשך לתרגם מספריהם ושיריהם של בוקאצ'ו, בודלייר ובוקובסקי, תוך שימוש בלשון קפון. גם יצירה מקורית לא ניתן יהיה להפיק בלי התקדמות טבעית, כיוון שהמציאות (שמשפיעה על השפה החיה) לא נתונה לאישורו של מי. 5. אני אוהד את האקדמיה ללשון, מתענג על פירסומיה, ומתייחס לתיקוניה כפשרות ולחידושיה כהצעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עץ נאה כליל החורש, אני משער שבשפה לה אתה מטיף היו קוראים לו "הכוסון של היער"... ושוב אתה חוטא באותו חטא קדמון ומייחס לי דברים שלא אמרתי ורעיונות שלא נוצרו על ידי המקלדת שלי. אין לי בעיה עם התפתחות השפה- נהפוך הוא! השפה מתפתחת גם באמצעות יצירה אישית של אנשים שעיסוקם מילים, כפי שציינת. אולם,אני מסתייג מעצות רפואיות שנתן לי השרברב ומעצות שרברבות שנתן לי הרופא. לא, איני מצפה ברצינות שכולנו נשתמש באותה שפה- לא ולא! אני מנסה לעשות נפשות לדעה שאסור לעשות שמות בשפה בשמם של רעיונות דמוקרטיים אם תרצה, או פופוליסטיים, כפי שאני מעדיף לכנותם. רעיונות "הרוב" ו"מיעוט" המשתרגים בתגובות שלך ושל אחרים, אינם משכנעים כלל ועיקר. ואתן לך מספר דוגמאות בלתי ניתנות לקיעקוע: הרוב בחר באריק שרון: האם עובדה זו הופכת אותו לנכון יותר ממתמודדים אחרים? בבתי הכלא נמצאים יותר אנשים מאשר בחוג ללשון בכל האוניברסיטאות גם יחד- אז מה? הכמות הופכת לאיכות? האסירים נכונים יותר מאשר הסטודנטים?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם תוכל, הראה לי מקום אחד שבו ייחסתי לך משהו שלא כתבת, בבקשה. אני לא מטיף לשום שפה - אני מעדיף שימוש מושכל ברבדים שונים על פי הרצון והצורך. התייחסתי לכל אחת מהנקודות שהעלית, ולהן בלבד. ובאותו נושא אני חייב להגיד שבשום מקום לא אמרתי שום דבר על רוב ועל מיעוט, כך שאתה חוטא בעצמך בחטא הקדמון ההוא, ומוסיף על כך גם ניסיון להכתימני. זאת תוך פסיחה על חמשת הסעיפים (בתוספת שלוש דוגמאות מטופשות, במחילה. תשובותי: לא לא ולא). רק חזרת על סיסמאותיך, בלא לפתח את רעיונותיך, שמתגובה לתגובה נראים רדודים ושקופים יותר ויותר. האמת היא שמלבד מספר מילים פזורות לא נראה שבכלל קראת את המלבן עליו טרחת להגיב. ולענייננו, אם לברור את מעט התבן ממוץ תגובתך: "אין לי בעיה עם התפתחות השפה": צר לי, יש לך. הרחבת תקנים וטפטוף מילים מלאכותיות אינן פיתוח שפה. יצירה (שאסור שתהיה כפופה למרותם של קפוצי שפתיים ולתקניהם) ושימוש יומיומי (שממילא לא יהיה כפוף לה) דווקא כן. השפה העברית התקנית של תחילת המאה, אפילו עד קום המדינה, הייתה שפה מוגבלת, כבדה, עמוסה הקשרים באופן מוגזם ועוד כהנה וכהנה1. רק תהליכים טבעיים, שאתה כל כך שונא, מאפשרים לך לכתוב כפי שאתה כותב. אתה עיוור לחלוטין לעובדה ששפה גבוהה אינה בהכרח שפה עשירה, ואף מדגים זאת; שאיפתך לשפה גבוהה היא בסך הכל שאיפה לקפאון ולדריכה במקום. אם אתה מערער על כך, עליך להתוות בבירור את המנגנונים שיקדמו את השפה לטעמך! הסבר נא איך אתה רואה את דרך ההתפתחות הרצויה בעיניך. "עצות רפואיות שנתן לי השרברב": איך אפשר להבחין בין מי שמותר לו לחדש, ומי שאסור? "אסור לעשות שמות בשפה בשמם של רעיונות דמוקרטיים": מי יסמיך את הלשונאים? איך תרסן שפתך המקווה את פיות האנשים? העובדה שאתה לא מבדיל בין התפתחות לנזק ממחישה את הכבדות הנרפית של אותו מניפסט עבש ומשומש שלך. האם אתה מסוגל לתת דוגמא להתפתחות רצויה ומעניינת מהשנים האחרונות? "רעיונות "הרוב" ו"מיעוט" המשתרגים בתגובות שלך ושל אחרים, אינם משכנעים כלל ועיקר": אתה רואה את מגוון הטיעונים מול קריאתך כטיעון אידיוטי אחד, ומדגים זאת באינספור תגובות אוויליות, תוקפניות, וגם לא כל כך רהוטות. 1 מה שהפך את הכתיבה (הספרותית, העיתונאית) בה למאתגרת וחידתית, אופי שדרש קריאה בעלת מודעות גבוהה לשפה, ותרם באופן ישיר דווקא להתפתחות מהירה במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוסחה של תגובתי למעלה הציק לי במשך 65 דקות ולאורך 13600 מטר, כנראה בגלל חסך חושי (מלבד הכאב ברגליים). קריאתו של חיים קפון אינה מטופשת. היא לגיטימית, גם אם לא מורכבת או מציאותית. הדבר שמטריד אותי בקריאה זו היא הבטחון המוחלט, חסר הפשרות, הדורסני. מיד, בלי לבטים: "בורים", "שמד", "עלגות", "בלויי סחבות"... בקיצור: או שאתה מוכר תקליטים מזוייפים בשם דוד לוי, או שאתה חיים קפון. אם נחלק את האנשים באופן גס, לא נגלה שיש אוהבי שפה ושונאיה, שומריה ומשמידיה; נגלה שיש כאלה שאוהבים ונהנים וכאלה שלא. אח"כ, בפנים, מתחלקים האוהבים לתתי קבוצות שמובדלות בטעמיהן והעדפותיהן. ניסיונו הילדותי של קפון, לכלול את כל אלו שאינם בדעתו (ויהיו אלה אנשים חובבי ידע, שחטאם הוא אימוץ עצמאי ונהנתני, שימוש חופשי ויצירתי) בקבוצת הבורים המנוונים, נוסח באופן שעצבן אותי במקצת. עמדתי האישית היא שיש שפה עברית תקינה. יש דבר כזה, הוא מוגדר בוודאי באקדמיה ללשון ובעשרות ספרים. יש אוצר מילים תקני, שמופיע במילונים ובשלל חידושים. מבחינה זו, אני טהרן גמור: יש נכון, יש לא נכון. אפשר תמיד לתקן משפט, אם הוא לא נכון לפי אותם כללים, וזה אפילו רצוי (אני מבקש תמיד שיתקנו אותי בכל שגיאה). לעומת זאת, שימוש בשגיאות חינניות, בהמצאות שלא נכנסו עדיין לתוקף ואולי לא תכנסנה לעולם, במילים משפות אחרות (למען דיוק, למשל), בציטוטים ושיבושי ציטוטים, בהשאלות ממונחים צבאיים, ממונחים טכניים, מקיצורי דרך או ממטבעות לשון שערכם פרוטה, הוא בוודאי בעל ערך, לפרט ולחברה. כמובן שלכל דבר מידה. לא בכל המצאה יש צורך או ערך. הניפוי מתבצע על ידי האנשים שכותבים בשפה העברית לקהל, כסופרים, כמשוררים, כעיתונאים, שכתיבתם נפוצה ומתקיימת תקופה, נדפסת ונקראת לאורך זמן. אנשים אלה ואחרים מגדירים ספקטרום של תקניות-משנה, בלי לגרוע כהוא זה מהעובדה שיש דברים נכונים ויש דברים לא נכונים באופן מוחלט: לשם כך יש אקדמיה. הניסיון להקפיא את העברית, להתקין אותה, הוא דווקא מבורך וחיוני, בתנאי שמכירים בכך שהוא חסר תוחלת ושאסור לו לצלוח. הסמן הימני הזה מגדיר, בעברית יותר מאשר בכל שפה אחרת, את העבר, איזושהי נקודת ייחוס, משהו מוחלט שהיה; יש צורך גם בנקודות מגוז. בשפה הכל מותר, כל עוד יודעים מה נכון ומה לא. צריך פשוט ללמוד להשתמש בעובדה שבעברית יש נכון ולא נכון, לדעת שיש לך חבל ושיש נתיב ושיש תמיד לאן לחזור - וללכת לעשות שטויות (גם מאחורי הקלעים ולצד הדרך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עתה נחל בדיון רציני. 1. "התפתחות" של שפה שמבוססת על תוכניותיהם של אנשים בודדים אינה התפתחות, אלא תכנון. אתה רוצה להנדס את השפה. יבושם לך. 2. אכן כן. אלא מה? אתה החלטת שהגדרות עצמיות מסויימות (דהיינו, "שפה עילגת"), הינן לא מקובלות, מסוכנות, ויש למגרן. אני תוהה אם אי פעם תוכל לספק ביסוס רציני להחלטה הזו. היא דומה לרציחת כל אלה, הנמנעים מלקנות בגדי מעצבים, בגלל המשמעות לגבי "הגדרתם העצמית לפי לבושם." 3. השימוש בניסוח ציווי תמוה. נתק מוחלט בין שפה מתחדשת לקודמתה הוא בלתי אפשרי מהגדרה - זו פשוט לא אותה השפה. רציפות היא חלק מהתנאי להכרה בזהות. אבל ייתכן שאתה טוען כי יש לשמור על כל הרעות החולות ששפה סובלת מהן בשם ההיסטוריה, ולכך אני מתנגד בכל תוקף. בפועל, לא קיים, ואין סכנה לנתק מן הסוג עליו אתה מדבר, וחובת ההוכחה עליך. 4. כיוון שנמנעת עד עכשיו לענות לשאלתי מן ההודעה הקודמת, ואני מצטט (ולא מצותת): 'איך אתה מגדיר, באופן שלא נותן את השליטה בשפה ל"המון הנבער," את השפה העברית התקנית?' הרי שאינני מבין, עדיין, למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על "טעויות ושגיאות." 5. אה, התקרבת עד כדי עובי השערה להגדרה, ואז נסוגת. מהו הגוף המיוחס והקסום הזה? ומאין הוא שואב את הלגיטימיות שלו? לסיום, כמה שגיאות וטעויות בהודעתך שלך: "יודע למה?" אתה שואל. זה כלל אינו משפט שלם. מעתה, אמור: "האם אתה יודע מדוע?" חוסר חמור בפסיקים, למשל לאחר "כולי תקווה" ולפני "שתגובתי נופלת..." הכיצד עלי להפריד בין פסוקיות, כאשר אתה מסרב לספק לי פסיקים? באותה הדוגמה, השתמשת בש' כאשר היית צריך להשמש במלה "כי." בדוק בעצמך: האם משפט כגון "כולי תקווה, אשר תגובתי נופלת וגו"' נשמע לך תקין? התבייש לך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח, כליל יקר, מיצה את עצמו. חשבתי שהבנת זאת. לא חידשת דבר בתגובתך האחרונה: חזרת על אותם רעיונות סמי אנרכסטיים במילים אחרות, ובניסוח מסורבל. איני מאמין שאוכל לשכנע אנשים מסוגך, ואילו הח"מ לעולם לא יכנע לפופוליזם נמוך. לפיכך, אני מסרב לגלוש לטרחנות, ומציע שגם אתה תעשה כך (אם כי באיחור מסויים...). לכן, הבה נסיים את הויכוח. הנך רשאי, כמובן להמשיך ולהתבצר בעמדתך, או לחילופין, להתפתח קצת ולנסות לתהות על קנקנם של רעיונות נאורים יותר. אתה חש כה נעים ונוח בחיקו החמים של הקונצנזום. זה קל, ונעים וחמים כמימי בריכת השחייה בקיבוץ מנרה, עוד טרם מחצית מהמשתכשכים השתינו לתוכה... ומה שבאמת היה חסר לי בתגובותיך הוא קצת הומור ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמוני המקורי1 כבר היה עולה על כך שאתה משוחח עם ישות "מאנית",בגלל הקשר ההדוק מדי בין הקיצוניות האידיאית שמציג מר קפון לבין סגנון האישיות המציגה. קצת כמו "מר טסט" גיבורו של של ואלרי,שהוא לדברי ברונובסקי ז"ל: "מר טסט הוא התגלמות האידיאה של האידיאה,כזאת אשר שום מימוש שלה אינו יכול לייצג אותה אלא רק לצמצם אותה,אידיאה שהיא באמת כל יכולה,ועל כן אינה זקוקה לשום מעשה כדי להוכיח את עצמה". 1 שכה חסר כאן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |