בתשובה לאסף ברטוב, 23/06/03 7:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבן אדם מנצח כמו צב. אני חושב שאף פעם לא שמעתי שום דבר בניצוח שלו שלא היה מבוצע כאדאג'יו איטי במיוחד. נתקלתי פעם בהסבר מניח את הדעת לענין - חשיפה של הפרטים הקטנים של היצירה וגילוי רבדים שבהאזנה רגילה חולפים ברפרוף על האוזן, אפילו אם מדובר על הרמוניה מחזקת פשוטה, אבל לא ברור לי למה ממש להקליט דבר כזה. הרי כשאתה בא להאזין למוסיקה, ולא במטרה ללמוד או להחכים, יכול להיות מעיק לשמוע פעם אחר פעם פרסטו מנוגן כאנדנטה. מה הקטע שלו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אני מזמין אותך להאזין ל"ההולנדי המעופף" של ואגנר בניצוחו, בהוצאת EMI, מסדרת ההקלטות הגדולות של המאה. גם בהם אוהב לנצח לאט. הרקוויאם של מוצארט בביצועו עם הפילהרמונית של וינה הוא האיטי ביותר שאני מכיר. אך גם הטוב ביותר. ענין של טעם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |