 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה, יובל. שני הרהורים מדכדכים חלפו במוחי עם קריאת המאמר: 1) כמה קשה להיות מקורי. בחלק מהמקרים לא מדובר ב"גניבה" של פטנט, אלא פשוא בשני אנשים או יותר שחושבים על פתרון לאותה בעיה, באותה דרך, בערך באותו זמן. 2) מטריד אותי היחס ההפוך המתקיים בין המאמץ המושקע בעבודה, יצירה, המצאה, פיתוח, והמאמץ המושקע בקבלת קרדיט. "להראות שאתה עובד" בא ישירות על חשבון זמן עבודה! עגום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם בי עברו הרהורים דומים. נדמה לי שפעם כבר דיברנו על זה כאן- יש איזשהו סיפור מד"ב, על מישהו שרוצה להגביל את זכויות היוצרים ל50 שנה. מישהי מנסה להלחם בו והוא מסביר לה, שקיימים כ"כ הרבה אנשים בעולם ומספר מוגבל של צירופי אקורדים, למשל, או סיפורי עלילה. כלומר, כל מי שיכתוב כל דבר עשוי להיות חשוף לתביעה על גניבה אומנותית. מספר האנשים גדל וכך גם היכולת האומונתית- היום להרבה יותר אנשים, באחוזים, יש נגישות למדע, מחקר, אמנות. צריך כנראה יותר ממקוריות בלבד. הארי פוטר הוא ממש לא ייחודי יש המון ספרי קסמים ופנימיות, אבל הוא בא בזמן הנכון, עם השיווק הנכון. אמביציה ומזל בשילוב כשרון זו כנראה הנוסחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור קצר של אסימוב, מאחד מהאוספים שלו, אם אינני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''פילים עגומים'' של רובינסון ספיידר, שהופיע בקובץ זוכי פרס הוגו שערך אסימוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה? טוב, זכרוני הטעני, כהרגלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות יוצרים, כמו למשל צירופי אקורדים או סיפורי עלילה, בניגוד לפטנטים, אינה תלויה בזמן ובפרסום אלא ביצירה עצמאית בלבד. במילים אחרות בעוד שבפטנט - הראשון שרשם זכה בקופה, גם אם יש ממציא נוסף אשר הגיע להמצאה בכוחות עצמו לא כך הדבר בכל הקשור לזכות יוצרים. אם שני יוצרים - גם בזמנים שונים - הגיעו לאותה יצירה בכוחות עצמם, מבלי שאחד מהם העתיק מרעהו 1 הרי שלשניהם זכות יוצרים, כ"א ביצירה שלו. כמו כן השאלה אם יש ספרים נוספים של קוסמים ופנימיות איננה רלונטית לעניין זכות יוצרים ואיננה מגבילה כתיבה נוספת של ספרים על קוסמים ופנימיות. זכות יוצרים מוענקת על דרך ההבעה ולא על רעיון2. 1 למניעת מלבנים נוספים: נא להתייחס לעיקרון בלבד ולהתעלם מהשאלה איך מוכיחים שהיוצר לא העתיק מיצירה שפורסמה בעבר. 2 ככלל רעיונות אינם מוגנים אלא דרך הבעתם/מימושם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר מי אמר ש'המצאה טובה היא רק 1% הברקה ו 99% עבודה קשה'. אני רואה את זה ביום יום בעבודה במעבדה, גם אם יש לך רעיון נפלא, דרושה עוד עבודה רבה כדי להוציא אותו לפועל, אפילו כשיש לך את האמצעים, קל וחומר כשיש לך רק רעיון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה מזכיר לי פתגם ששמעתי לפני כמה ימים: "הסוד מאחורי כתיבה מדעית טובה הוא 3% כישרון, ו- 97% היכולת לא להיות מוסח על ידי האינטרנט." אוי, כמה שזה נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמרה: Genius is 1 percent inspiration, 99 percent perspiration.
-Thomas Alva Edison |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בתחום המוסיקה, הטענה על מספר מוגבל של אקורדים היא חסרת בסיס. בספר (הנפלא, דרך אגב) Science of discworld II, ישנו פרק המתייחס בדיוק לשאלה זו, ושהזכיר לי מיידית את הסיפור המדובר למרות שהוא לא מתייחס אליו ישירות. בפרק, מבוצע חישוב פשוט: נבדוק את מספר הלחנים האפשריים בשתי אוקטבות של סולם צלילים קלאסי, ללא התייחסות לסוג הכלי, צורת הנגינה, אורך התו, מקצב או הפסקות. אך ורק צירופי התווים האפשריים, כאשר "לחן" מוגדר כצירוף של 1-30 תווים. מדובר במספר *אסטרונומי*. אפילו אם רק מיליונית האחוז מתוך מספר זה היא מסברת אוזן, ישנן, מבחינה פרקטית לפחות, אינסוף מנגינות. לכל המעוניינים, החישוב המדוייק הוא: Sigma 25^N n->1-30 התוצאה היא מספר בן 29 ספרות, או משהו דומה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא ספר המשך?! למה לא מספרים לי שום דבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, כתבתי עליו לא מזמן באיזה פורום אחר ברשת... הוא זמין ברוב סניפי המונופול הירוק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מכך שהחישוב שהבאת מתעסק במלודיה, ואילו תחילה דיברת על הרמוניה. אח"כ נעבור לחישוב המופרך. זה מאפשר קיומו של לחן, ולחן הזהה לו בתוספת תו כשני לחנים שונים. נראה לי שחישוב מדויק יותר יהיה 25^30 (עשרים וחמש בחזקת שלושים, למקרה שיצא הפוך). עכשיו אם ניקח בחשבון שהלחן המצוי הוא משהו כמו חצי מזה, נגיע לעשרים וחמש בחזקת חמש עשרה, שרובם המכריע אינו ערב לאוזן. הגיוון האמיתי מתקבל מפקטורים שונים ומשונים שהמלודיה היא אחת מהם, ואין במה שאמרתי לזלזל באפשרויות הגיוון הטמונות בה. מטרתי היתה להראות את מופרכותו של החישוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הגעתי הנה שוב. חצי מ 30^25 יוצא 15^25 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהכוונה היתה לאורך הלחן או משהו כזה, לא לחצי-מספר-האפשרויות הכולל. בקיצור, נשק בטול ותקיף את העץ הזה... רואה שם? עם המשקפת? לא, לא זה, ההוא, הרחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, בקריאה חוזרת אני רואה את האור. סליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני רוצה להיות קטנוני (זה פשוט הטבע שלי), אבל הפכת הכל על הראש. המישהו בסיפור לא רוצה להגביל, הוא רוצה להסיר את ההגבלה (הצעת החוק המדוברת אמורה לאפשר זכויות יוצרים ללא הגבלת זמן). הוא לא מסביר למישהי שנילחמת בו, היא זו שמסבירה לו. אם זה היה הפוך כפי שתארת, הסיפור היה מאבד את כל הפואנטה שלו. אפשר לקרוא את הסיפור באנגלית ב: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |