בתשובה לאדון חרדון, 20/06/03 13:55
מוזיקה ואופרה 153038
מאור גרינברג • בתשובה לאדון חרדון יום ו', 20/6/2003, 21:45
אתם בטח מכירים את הסיפור או אנקדוטה, על זה שזו תהיה שחצנות לשלוח יצירות של באך לחלל החיצון כמנחה למי-שלא-ימצא את הקפסולה‏1.

רון בן יעקב כותב על אופרות, בדיון שהתחיל ברבותא של המוזיקה הקלאסית על פני מוזיקה אחרת.

הקשר בין המשפטים למעלה מבחינתי הוא שמה שמיוחד במוזיקה קלאסית, להבדיל, גם, מאופרות, זה המופשטות שלה ושל ההקשבה לה, וזאת בהשוואה למוזיקה יותר עכשווית או לאופרה.

מה יעשה יצור מכוכב אחר שיקבל לידיו את היצירה של באך?
נניח שהוא לא שומע בכלל. הוא עדיין יכול בעזרת ספקטרום אנלייזר או משהו דומה למצוא שרשרת בזמן של אוספי תדירויות, ואחרי כמה צעדים חשבוניים פשוטים לעבור לסדרות מספרים. הערך האסתטי העצום שיש ליצירה המקורית כבר בעצם לא יהיה קיים, כמובן. היצור יוכל להבחין בשרשראות המספרים (ובהנחה שלא יבלה חייו בלשבור את הראש איך לפענח את ה*שפה* (שלא קיימת..)) הוא יחשוב שמי ששלח את זה כנראה אוהב שרשראות מספרים שלמים.
ואם הוא שומע? אותו דבר, כנראה.

בהשוואה לסוגים אחרים של מוזיקה, מוזיקה קלאסית (ואני, כמובן, בהתחשב בהשכלה המוזיקלית הלא-קיימת שלי, מתכוון למה שהגדיר אדון חרדון כמוזיקה לא מודרנית בתגובה 152951), לדעתי, היא אינפורמציה בצורתה הטהורה ביותר, כמעט.

בשל כך אופרה נראית לי תמיד כעיוות, כי אוטומטית, אצלי, לקול האנושי יש *מסר*, מסר מילולי אפילו. ההנאה האסתטית של האזנה לבאך היא מבחינתי אנטי-מילולית (ועל אחת כמה וכמה, למשל, האזנה לשוברט ויצירותיו לפסנתר, שהן כמעט מלודיות טהורות בקול אחד). כמובן שהמוזיקה קלאסית הינה רבת הבעה ורגש, אבל לא מילולית, וכן מופשטת.

‏1 הסיפור הזה, בשילוב האזנה באוזניות לקנצרט הברנדנבורגי השלישי ובהיה באקולייזר, כמעט הביאני לידי דמעות באמצע יומעבודה. זה כנראה הסנטימנט שלי למדע בדיוני.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות