בתשובה לתמר, 17/06/03 16:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"כשאני הייתי בגילך, לא התפנקתי. קטפתי תפוזים בפרדסים, מגיל 13 יצאתי לעבוד". "אנחנו בשנת 1948, כולנו לחמנו, כולנו נשאנו בעול". יש משהו הטפתי בכך שאת מביאה את עצמך כדוגמה אישית. לא כל אחד הוא תמר (עם כל הערצתי), לא כל אחד יש לו אותה התנסות בחיים ואותה נקודת מבט. אני למשל מאד מבין את מי שמרגיש שזרקו אותו מהצבא (למשל בגלל סיבות סוציואקונומיות) והדבר מוריד לו מהמוטיבציה "להוכיח את עצמו" בשירות לאומי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מביאה את עצמי כדוגמה רק כדי שיידעו שאני מכירה את הנושא שאני מדברת עליו. אני יכולה להביא אנשים רבים אחרים כדוגמה. אני מבינה את מי שמרגיש שזרקו אותו מהצבא וזה מוריד לו את המוטיבציה. מבינה, אבל לא מסכימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא מסכימה. זאת אומרת שאת שמה את עצמך שופטת לאותו בן אדם, שלא הלך לעשות שירות לאומי. וזאת כאשר כל העדויות כאן מראות עד כמה קשה ולא נגיש עד היום הנושא של השירות הלאומי. אם לשפוט, אולי תשפטי את המדינה/החברה שנתנה למצב הזה להיות, שבו אנשים פשוט נזרקו לאזרחות סוג ב', בגלל שלא התאימו, לא היו להם הכוחות להיאבק, ומפני שהמדינה על כל ממשלותיה הלאומניות רוצה בעצם סוג אחד של אנשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני שופטת. יש הבדל בין לא להסכים עם הגישה לבין לשפוט מישהו ספציפי. מי שאומר שהוא לא מסוגל, מכל סיבה שלא תהיה, אני מאמינה לו. אבל יש הבדל בין לא יכול ולא רוצה. אני מבינה את האנשים שהמדינה פגעה בהם כך שאין להם כל מוטיבציה לתת לה. איני מסכימה עם הגישה שאומרת "אם המדינה לא רוצה אותי, איני רוצה אותה". ידוע שהמדינה מלאה במערכות בירוקרטיות מעצבנות ומתישות שיכולות להוציא בקלות את הרצון להשתלב במערכת של נתינה למדינה. לדעתי האישית והנאיבית מי שרוצה יכול להתעלות מעל זה. יכול גם לא. ושוב - אני מדברת על רצון. לא על מסוגלות. מי שלא יכול (ואני מגדירה לא יכול כעניין סובייקטיבי, כלומר - בעיני האדם עצמו ולא מה שנראה לסביבה) לא יכול. חוסר ההסכמה שלי הוא עם מי שיכול, ויודע שיכול, אבל לא רוצה. אי ההסכמה הזו לא מתבטאת בשום דרך מעשית כשאני באה במגע עם אנשים מאוכלוסיות שונות (ואני כל הזמן במגע עם כל סוגי האוכלוסיה). אני לא שופטת אף אחד. רק את עצמי. ואף אחד לא חייב להסכים איתי. לא שאין לי טענות למדינה: יש ויש. אני מכירה את ההרגשה של להיות אזרחית סוג ב' וגם ג' וד'. זכיתי לצערי להכיר מקרוב חלק מתחלואי החברה שאולי עליהם אתה מדבר. ודווקא לכן אני חושבת שצריך להתאמץ ולשפר. כל אחד כפי יכולתו. אני עושה כפי יכולתי, ואיני בודקת מהי יכולתו של אחר. אני רק מקווה שישנם נאיבים ואופטימים נוספים כמוני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |