בתשובה לערן בילינסקי, 17/06/03 0:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערן, אני ממש לא שש להיכנס לתחום האפור הזה (זאת אכן ההתמחות של אלכס ו"מבטו האפור"); פה לא רק אחמד היפוטתי אלא יכולות להשתרבב לכאן כל מיני שאלות היפוטתיות נוספות. לדוגמה, אולי אחמד נמנה עם אותם 80% מהפלסטינים שתמכו עד לא מכבר בפיגועי התאבדות (ייתכן שהאחוז הזה ירד במידת מה לאחרונה אחרי ועידת עקבה), ואפשר שהמצלמה לכדה אותו במקרה כשהוא אומר מה שבעצם כולם סביבו אומרים. במקרה כזה איני חושב שהוא מטרה לסיכול ממוקד. בקצרה, אם אחמד ההיפותטי מביע את דעתו או את זעמו רגשותיו כאדם פרטי, בלי מטרה לארגן אנשים אחרים לממש זאת איני חושב שיש להתחיל לרדוף אחריו במסוקי קרב. אחמד היפותטי כזה הוא יותר מוסת מאשר מסית. אני בעד לסכל את פעילותם של מסיתים ומארגני טרור כרנתיסי ולא להתחיל לרדוף אחרי מי שאינם נמצאים בעמדת השפעה ורק מחרים מחזיקים אחריהם. ומובן מאליו שבין אלה לאלה, שוב יש תחום אפור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי אולי להכניס פה גם את ההבדלה המשפטית בין ''מסית'' לבין ''מדיח'' - מסית הוא מי שאין לו שליטה על הקהל שלו, אין לו אינטראקציה איתם מעבר למקרה ההסתה. מדיח הוא מי שמוסיף ודוחק באופן אישי במודחים לבצע את הפשע, מלווה אותם, מדרבן אותם ושולט עליהם. אחד הדברים שנובעים מכך הוא שמסית שמדווח למשטרה על מעשיו אינו יכול לקבל הקלה בעונשו עקב כך, פשוט משום שאין לו מושג מה הקהל שלו מתכוון לעשות - הוא לא יכול להצביע על הפצצה המתקתקת. מצד שני, מלכתחילה עונשו פחות מאשר זה של מדיח. אבל אולי מוטב שאני אשאיר את הנושא למישהו שמבין קצת יותר ממני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |