 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדוגמאות שהבאת לקניית מוצרי מוזיקה לתועלת תדמית וכו' מטעות. תקליטים עם תמונות ודיסקים מזהב אמנם לא תורמים לחוויה המוזיקלית עצמה אלא רק ללואי שלה אך הם עדיין רוכבים צמוד מאוד על הכרח טכנולוגי. אם אתה באמת מניח למטרת הדיון שבעיית ההפצה וזכויות היוצרים תיפתר אז אני מפציר בך להסתכל קדימה ככל שתוכל - מעבר למחשב ולאינטרנט. יבוא יום ותוכל לבקש מכל מכשיר עם רמקול לנגן כל שיר שבא לך וזה יקרה באופן מיידי, האם גם אז אנשים יקנו עותקים קשיחים של מוזיקה? עצם הרעיון מגוחך. עותקים קשיחים כלל לא יהיו מכיוון שתקשורת ממוחשבת תהיה הכל. אז, אחוז האנשים שיקנה תקליט יהיה זהה לאחוז האנשים היום שקונים פוסטר מכיוון שלא יהיה בו שום תועלת אחרת. בשלב מסוים יהיה זה היקף המכירות של תקליטים וכתוצאה מכך היקף הייצור שלהם. זה רק עניין של זמן. תקליטים, כמו ספרים ולצורך העניין גם מחשבים אישיים המבוססים בעיקר על כוננים קשיחים יהיו נחלת העבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נחלק את זה לשני סדרי גודל של זמן: 1. העתיד האמיתי. בוא נקרא לו העתיד הקורצויילי, וזה לא שם שבחרתי בעלמא. הכוונה שלי היא לעתיד כזה (שאליבא דקורצוייל מחכה לנו בעוד לא יותר מכמה עשרות שנים) שבו בעקבות שינויים טכנולוגיים, יהיה שינוי באדם עצמו. כאן אין לי שום ויכוח אתך. האדם הקורצויילי לא ישתמש בתקליטים, לא בספרים וגם לא במחשב אישי כפי שאנחנו מכירים אותו. 2. בינתיים. עד אז, הפרמטר היותר חשוב לעניות דעתי, הוא התנהגות האדם. שינויים טכנולוגיים יכולים לאפשר כל מיני דברים ולהוביל כל מיני תהליכים מואצים, פרט לשינוי באדם עצמו - שמתעקש להתפתח בקבועי זמן זואולוגיים. קח לדוגמא את חוויית הקריאה הספרותית. אדם יושב היום עם שייקספיר כמו בימי שייקספיר. אין ספק שעדכוני חדשות קל יותר לקבל מהאינטרנט על המסך, אבל כשמתיישבים להנות מספרות, מעטים אלה שבוחרים לעשות את זה מעל גבי מסך. זה לא בא בהכרח מאהבה לדפים ולריח של הספר (למרות שיש גם כאלה בינינו) - זה בא מהאופי שבו אנחנו תופסים את החוויה של לשבת ולהנות מספר טוב (יש גם כאלה בינינו). האופי האנושי הזה לא משתנה בקלות, וכמוהו גם התפיסות החברתיות שלנו לגבי תועלות וכו'. צריך גם להיזהר מנבואות טכנולוגיות בטווח הקצר (על כמה עשרות שנים אף אחד לא יתווכח איתך, וגם לא יהיה בסביבה כדי להגיד אמרתי לך). למשל ההארדיסק שיושב ראש אורקל קבר אותו קבורת חמור בחזון מחשב הרשת שלו. אחרי כל הרעש (וכולם אוהבים נורא באמריקה להקשיב למי שהוכיח שהוא יודע לעשות כסף) הוא ירד ממחשבי רשת. פג תוקפו של החזון. לא רק הקבלה של טכנולוגיה בקרב הקהל קשה לניבוי - גם האפקט הכלכלי שלה (שיקבע בסופו של דבר הצלחה או כשלון) דוגמא: חנויות רשת יכולות להציע מחירים זולים יותר בין השאר בגלל שלא צריך כל כך הרבה עובדים שישרתו את האנשים. בפועל: כשאתה מקליק באמזון על הספר שאתה קונה, מישהו הולך ומביא לך אותו מהמחסן לקופה (נעזוב רגע את האריזה) כשאתה נכנס לחנות כדי לקנות ספר - ברוב המקרים אתה המשרת של עצמך ומביא אותו בעצמך מהמדף אל הקופה - זה זול! (נשמע פשוט בדיעבד, אבל לא תאמין כמה אנשים שמחשבים תקורות וטוחנים שעות עבודה במספרים פספסו את העובדה הזאת). אבל לגבי העתיד הרחוק - בטח. האדם ישתנה. התועלות תהיינה אחרות, אופן הצריכה יהיה אחר, התרבות תהיה אחרת, ובעיקר - אף אחד פה לא יהיה בסביבה כדי להגיד לי "אמרתי לך" :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה הכל עניין כמותי; בוא נראה כמה רחוקים אנחנו באמת מעתיד הקורצויילי: 1. כוננים קשיחים גדלים בינתיים בקצב גבוה יותר מחוק מור לכוח חישוב. 2. טכנולוגיות כמו VDSL כבר נמצאות בפיתוח מתקדם וזהו רק עניין של זמן עד שהן יהיו שכיחות לחלוטין (יענו ubiquitous). 3. זכרונות מהירים הולכים וגדלים, ישנם כבר צ'יפים למצלמות דיגיטליות בסביבת הג'יגה. 4. טכנולוגייות קריאה: מסכים דקים, בטריות אמינות, הפצה נוחה של קבצים כבר כאן רק צריך שהשוק יתפנה כדי לעורר ביקוש גדול יותר אשר יגרום להשלמת הפיתוח ולהורדת המחירים. היום שבו תשב במרפסת ותפתח ספר דקיק ובתוכו לא יהיו עמודי נייר אלא מסך צבעוני עם תאורה ופונטים רכים בכלל לא רחוק. אני מוכן לשים את צווארי ולאמר 10 שנים. (מה אכפת לי, זה ממילא שם בדוי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כל הדוגמאות הללו שייכות לעתיד קרוב - לא קורצויילי... רוצה לומר, בכולן יש טכנולוגיה שמתקדמת מהר מאד, אבל עדיין לא משנה את האדם. היא משנה את מה שהוא עושה ואת איך שהוא עושה את זה, אבל לא את החלקים האנושיים. חווית הקריאה שלי בעוד עשר שנים היא עדיין לשבת במרפסת ולפתוח ספר (בניגוד, נניח, "לחשוב" את העובדה שאני רוצה שהתוכן של ספר מסויים יתווסף לתודעה שלי ושזה יקרה). או, בהקשר שממנו הגענו לכאן, את התוכן של הספר הזה (עם הפונטים הרכים) אני ארכוש בגלל אותן אלף ואחת סיבות שמשפיעות עלי גם היום לרכוש ספרים, וזה לא רק כדי להביא את האותיות באופן קשיח הבייתה. ואמנם שם בדוי, אבל מי שיודע להוציא מתחת ידו את היציר הלשוני "יענו ubiquitous" הוא כבר חצי חבר שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אבל כל הדוגמאות הללו שייכות לעתיד קרוב - לא קורצויילי... יש לי את הרושם שאתה מייחס את התכונה של שינוי האדם אך ורק לביוטכנולוגיות. אמנם ספר דיגיטלי אינו הדוגמא המרשימה ביותר אבל בוא ונזכור את נקודת ההתחלה של הדיון. בעתיד הלא רחוק (בזמן חיי, אפילו לא זקנתי) אני צופה מהפיכה בכל מה שקשור לנגישות מידע, וזה כולל ספרים מוזיקה טלויזיה סרטים, ועוד. כל הנ"ל תלויים כיום במדיום המעביר ובמידה רבה הוא מכתיב את אופיים. או בקיצור, מהפיכה בתעשיית המוזיקה, הספרים, (ושאר הרשימה) תגרום, אני מעריך, לשינוי משמעותי באופן בוא אנו חיים, למדים, עובדים, מבלים. גם אם לא יהיו לנו אנטנות מחוברות לרקה. התבונן למשל בילדים הגדלים היום עם אינטרנט מהיר בבית, הם נחשפים לכמות וסוג מידע כאלו שבעבר לא היו כלל מציאותיים. אתה רוצה לומר שאותם הילדים לא יגדלו להיות אנשים שונים מהותית מאיתנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. הם לא יגדלו להיות אנשים שונים מהותית מאיתנו. הם יחיו אחרת, הם ילמדו אחרת, הם יעבדו אחרת, אבל הם לא יהיו אנשים שונים באופן מהותי. את כל השינויים הטכנולוגיים הללו, ניתן לשים תחת המטרייה של טכנולוגיית מידע. הנגישות של מידע משתנה ותשתנה עוד יותר, המדיום המעביר משתנה ועוד ישתנה ללא הכר. הכל זה מידע. אבל מידע זה לא הכל. יש לנו מערכת מוסר, יש לנו ערכים, יש לנו רגשות, יש לנו פסיכולוגיה. והדברים האלה לא משתנים, או ליתר דיוק - לא משתנים בקצב השינוי של טכנולוגיית המידע. ילדים שגדלים היום עם אינטרנט בבית, יודעים הרבה יותר מההורים שלהם, ומה שהם לא יודעים, הם יודעים איך להשיג בדרך שההורים שלהם אפילו לא חלמו עליה. אבל אותם ילדים עדיין חווים חברויות, שנאות, אהבות, כעסים, בדיוק כמו ההורים שלהם. אבוי להורים שיוצאים ידי חובתם באמירה של ''הילד ממילא חכם יותר ממני, אני לא יודע איך לתקשר איתו'' ושוכחים שאת אותם ילדים צריך להזין גם באמיתות חיים ובדרכי התמודדות עם מצבים חברתיים. אז אותו הילד שחי עם קו אינטרנט מהיר, שולט במחשוב ובטכנולוגיה בצורה פנומנלית, עדיין יגדל להיות בן עשרה שרוצה למרוד (בהורים, בחברה, במשהו), שרוצה לתעל אגרסיות, שצריך דמות להזדהות איתה כשהחברה שלו נפרדה ממנו. את החלק הזה, הוא יחפש אצל מוסיקאים נערצים עליו בדיוק כמו שאבא שלו חיפש דור אחד קודם. ''התועלת'' הזאת היא עדיין דבר מאד ממשי עבורו - מעבר ליכולת הבסיסית להקשיב למוסיקה. את הספר ''מורה הדרך'' של תקופתו, הוא עדיין ירצה לזרוק בנונשאלאנטיות על השולחן שליד המיטה, כדי שהחברה שהוא יזמין אליו (החדשה, לא ההיא שנפרדה) תראה את הספר ותסמן לעצמה איזו הערה מנטלית על האיכויות שיש בבחור הזה. זו עוד תועלת שיש בספרים (הרושם שהם משאירים על מי שמבקר אצלנו) שלא קשורה בכלל לעצם קריאת תוכן הספר. אם לסכם, כן - השינויים הטכנולוגיים הם מהירים ומהותיים. אבל, הפסיכולוגיה של האדם לא משתנה כל כך מהר. הפסיכולוגיה הזאת מייצרת ערכים נלוים למדיומים מסויימים של תרבות, שאינם קשורים לצריכת התרבות. הערכים הללו, יאריכו את תוחלת החיים של המדיומים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה יצאו כל תקליטי הילדים של חווה אלברשטיין על דיסקים ישבתי והאזנתי ליצירת הקונספט הראשונה שאולי נכתבה בארץ אישה אחת גרה בתוך אבטיח של נורית זרחי חווה אלברשטיין מלחיני האלבום הם מתי כספי ולשומה גרוניך שומעים באלבום שהחברה היו מסוממים קשות ויש שם תפקידי רבעית מיטרים אבנגארדים שלא היו מבישים את ליגטי. יש שם שיר בשם עננים שנשמע כמו שיר של גנטל גאינט. אני לא רואה בדור של היום ילד יושב ומאזין לדיסק או לתקליט באופן רציני כשאני היתי ילד היה מושג של האזנה לרדיו תסקיטים או תקליטים. האם בעולם ההפכפך והמהיר של ימינו ילדים יכולים לשבת 45 דקות ולא להיסתכל על שום דבר ולהאזין לחווה אלברשטיין או ל הילד הזה הוא אני תקליט מופט שעלה על דיסק לאחרונה אולפטר והזאב ולא בהקראה הדיבילית של רמי קלינשטיין שממש הרס את הטוב שיוסי ידים השאיר אחריו בהקלטה המקורית האם ילד של היום יכול לההיות קשוב למילים אני חושב שכן השאלה מה הוא מקבל בביית. יש נם תקליטי ילדים שבהם משתמשים במילה תקליט כמו בהטיול לארץ הטווים של שלומה ארצי ששם הוא שואל הפכתם את התקליט כמו שהוא ביקש? או בכבש השישעסר ועכשיו תכחו את התקליט ותהפכו לצד שני נסו לעשות את זה אם דיסק. באחד מאלבומי הילדים של ריבקה מיכאלי היא אומרת לבנה יוני שהוא מדבר במהירות של פטיפון או בריבקה מיכאלי בגן החיות יש את המישפט התקליט עיף עוד סיבוב ודי מה ההיה על כל המישפטים המגניבים האלה בעידן הדיסק גם בPASSION PLAY של גטרו טאלל יש את הסיפור בעמצה שהאות B מתיחסת לדבורה BEE ולצד השני של האלבום. לסיכום האם היום לדעתכם ילד יכול לההנות מאלבום איכותי? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |