בתשובה לדב אנשלוביץ, 11/06/03 6:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבו-מאזן הצהיר בגלוי שהוא איננו מתכוון להתחיל מלחמת אחים פלשתינית בחסות הטנקים הישראלים. עד כמה שהבנתי הפוליטית המוגבלת מגעת, מצב עניינים זה לא ישתנה בעתיד הנראה לעין. אם להתייחס לרגע לדבריך במישור המוסרי (למרות שנראה לי כי הוא שולי בעניין זה), צה"ל איננו מפסיק כמובן את הפעולות "ההתקפיות" אפילו לרגע. הסגר המוחלט, הנשים המפילות במחסומים, המחסור במזון ובתרופות, מניעת התנועה, גזל האדמות והדיכוי המתמשך, אף ללא חיסול "ממוקד" של אדם אחד, גורמים להרג רב יותר מכל הפצצות המתאבדים המרגמות והאפאצ'ים ביחד. ובמישור הפרקטי המדיני - נסיון החיסול של רנטיסי הוא פעולה אשר נחשבת חריגה. לא חריגה במימד המוסרי שלה - אין לרנטיסי חסינות יותר מלכל פעיל זוטר. זו חריגה מחוקי המשחק השרירותיים אשר הוכתבו כאן. לא על מנת להציל חיי יהודים (שהרי רנטיסי אישית יושב בעזה, וספק אם הריגתו תציל את חייו ולו של אדם אחד), אלא על מנת להעביר מסר מדיני ולעצב מציאות מדינית - לרדד כל זאת לכדי "מלחמה בטרור עד חורמה" זו נאיביות אשר איננה במקומה. גם את יאסר ערפאת אפשר לחסל עם פצצה של טונה בשנתו מבלי שהדבר ייחשב כחריגה "מוסרית". (להפך, אפילו עדיף כך על הרג של פעוטה בת שלוש.) אולם אם היו מפילים את הפצצה הזו יומיים אחרי לחיצת היד בין שרון לאבו מאזן רק אדיוט היה רואה בכך "מלחמה בטרור" ותו לא. קרה כאן משהו דומה, בקנה מידה קטן יותר. זו "מלחמה בטרור" ככלי לעיצוב מציאות מדינית, לא להפך. "מלחמה בטרור" כאמצעי, ולא כמטרה. גם החיסול האחרון, דרך אגב, הוא פעולה דומה. אני לא בטוח במספרים, אבל נדמה לי שירי רקטות הקסאם לא הרג עד כה אפילו אזרח ישראלי אחד. הבעיות הביטחוניות הגדולות שלנו הן בגדה, לא בעזה. חיסול טרוריסט בעזה כיום לא חוסך חיים - זהו פשוט מהלך מכוון אשר יביא להסלמה (עם כי לא ניתן להתעלם מהאלמנט של "הוצאת קיטור" וסיפוק יצר הנקמה). לסיכום - אינני טוען כי על ישראל לשבת בחיבוק ידיים. היא מעולם לא עשתה זאת - תמיד דאגה לאזן את מספר ההרוגים אפילו לטווח הקצר, ולקצור את ליטרת הדם גם מאזרחי הצד השני. אני טוען כי על האזרח הישראלי החושב לבחון את ההקשר המדיני של פעולות ממשלת ישראל. כל פעולה ניתנת לתרוץ כ"צורכי ביטחון". גם בוש תקף את עיראק על מנת להגן על העם האמריקאי ממאגר הנשק להשמדה המונית שבידי סדאם, אז מה? אינני טוען שהטרור איננו משתולל ברחובותינו, אני פשוט טוען שזו לא התמונה כולה. אני טוען שעובדים עלינו בעיניים, פשוט כך. שהודעות דובר צה"ל הן שקרים. חצאי עובדות אשר מעוותות למען אינטרסים פוליטיים. שהסיסמא "מאבק חסר פשרות בטרור" משמשת להסוואת אג'נדה פוליטית מובהקת (ומסוכנת לטעמי). אני טוען שלטובת קידום האינטרסים הללו מוכנים מנהיגי ישראל, בדיוק כמו מנהיגי החמאס, להקריב חיי אזרחים. משני הצדדים. אני טוען בבוטות שהטרור כלל איננו רע לממשלת ישראל, אלא מהווה בשילוב עם "המלחמה בטרור" כלי רב עוצמה לקידום האינטרסים הפוליטיים שלה (כשאני אומר "שלה" אני מתכוון בעיקר לשרון, אשר מכתיב את מדיניות הממשלה). אז כן, יש טרור. יש מלחמה בטרור, ואין בה פסול לכשעצמה. אבל זהו איננו אלא קצהו של הקרחון. אני חושב כי פעולות כמו ההתנקשות ברנטיסי חושפות לפתע במשהו את העובדה כי האינטרסים והסיבות האמיתיות למדיניות ממשלת ישראל הן מורכבות בהרבה, ציניות ואכזריות בהרבה, ולטעמי אף זדוניות ומסוכנות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שמעתי מפי אבו מאזן שלא יוכל להילחם בטרור "בחסות הטנקים הישראליים". כן שמעתי מפיו שאין הוא מתכוון להילחם בטרור אלא להגיע להבנות ולהסכמים עמו. יותר מכך. הובן מדבריו שלהסכמים האלה הוא יוכל להגיע רק תוך פרק זמן מסויים, ובדבריו נכרה ממש הזמנה לטנקים הישראליים להישאר עד שההסכמים האלה יושגו. פעם אחת הוא כאילו איים עליהם. הוא אמר שאם לא יסכימו להפסקת אש "הם ישאו בתוצאות". אבל ברור לגמרי שהוא לא התכוון שהתוצאות יהיו שהוא יילחם בהם, אלא שהמשך האלימות כרגע, מבלי לקבל את תקופת השקט שדרושה לפלשתינים "להתחזק ולבנות מחדש את כל מה שנהרס" תזיק באופן כללי לעניין הפלשתיני. הפסקה השנייה בדבריך: "הסגר המוחלט, הנשים המפילות במחסומים, המחסור במזון ובתרופות, מניעת התנועה, גזל האדמות והדיכוי המתמשך, אף ללא חיסול "ממוקד" של אדם אחד, גורמים להרג רב יותר מכל הפצצות המתאבדים המרגמות והאפאצ'ים ביחד." היא אוסף סיסמאות של שמאל סמיך חסרי משמעות אמת, וקריאתם הוציאה לי את החשק לקרוא את המשך דבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאלו סיסמאות. "הגבלות על התנועה" לעולם יישארו סיסמאות חסרות משמעות לגבי מי שבשעה שהתינוק שלו משתנק בארוחת הבוקר יכול להביא אותו לבית החולים תוך רבע שעה ולא לצפות בו מכחיל למוות במונית המקרטעת מעבר ל"כתר לוחץ". מה, מתים מזה? איזה מוזרים התינוקות הערבים האלו. ולא, אתה לא חייב לענות. נדמה לי שגם לי כבר עבר החשק לעמוד בפני האטימות הזחוחה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פיזית עמדתי במחסום כזה בקייץ שעבר. הסיפורים על התינוקות מתעכבים ומתים מזה, הם בגדול שקרים גדולים. אבל אתם נהנים מזה. שיהיה לכם לבריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורים על תינוקות הם לא בגדול, הם בקטן. אתה פיזית עמדת במחסום כזה בקייץ שעבר. אתה לא עמדת (ולא עומד) בכל המחסומים כל הזמן. ואגב, אתה אוהב להמשיל בבדיחות ישנות, אז בדיחה שכיכבה במסטיק "בזוקה" בשנות ה60 של המאה הקודמת: המורה: יש לי שני עדים שראו ששברת את החלון. מוטי: אז מה, יש לי עשרה עדים שלא ראו ששברתי את החלון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בגדול'' התכוונתי ''דבר שבשגרה''. לא שקרה פעם בצורה נדירה דבר כזה. אבל ייתכן שקרה דבר כזה באופן נדיר. נניח שפעם בתור במעבר דרכונים איפה שהוא דבר כזה קרה. זה לא אומר שאסור שתהיה בדיקת דרכונים. לכן עדותי כמי שהיה במחסום יום יום כמעט שבועיים רלונטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מסכים אתך (1). אינני יודע מהו "דבר שבשגרה". כל יום, כל מעבר של תינוק, בכל מחסום? אכן, אני מאמין (ומקווה) שזה לא כך. פעם בשבוע,באחד המחסומים? פעם בחודש בכל מחסום? (כמה מחסומים יש?). אם כן(2) ייתכן (ובסבירות לא נמוכה), שבמשך שבועיים של שהותך במחסום מסוים לא תיתקל בתופעה, ועדיין, הגדרתה כ"נדירה" מהווה פרוש מרחיב של הבטוי "נדיר". ____ (1) למעשה, אני בטוח שאני לא מסכים אתך בהרבה תחומים, אבל ספציפית לנושא הנדון, אני לא בטוח שאני מסכים אתך. (2) זהו אם גדול מאד, שכן אלו תדירויות שאני מאמין שגבוהה מהאמיתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תינוק מת, אבל משהו אחר: חיילת אילצה אשה פלסטינית לשתות נוזל רעיל באיומי נשק. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2665873,00.h... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |