העברת פתיל. 151357
תגובה 151215
וולף סולנט 151384
ארז,

הספר עליו כתבתי, "וולף סולנט", הוא חלק מטטרלוגיה. לא מדובר על "סדרה" אלא על ארבעה ספרים נפרדים שמתעסקים בנושאים דומים ומתרחשים פחות או יותר באותו מיקום גיאוגרפי ופסיכולוגי. שלשת הספרים האחרים הם "רומנסת גלסטונברי", "טירת מיידן" ו"חופי ווימוט".

מקום ההתרחשות הוא בדרום מערב אנגליה, באזור דורצ'סטר, עיירת הקיט ווימוט והגבעות המוריקות שמשתפלות לים. פואי כתב את וולף סולנט כששהה בארה"ב.

זהו ספר בעל מבט עז על ההתרחשות הפסיכולוגית והחברתית של גיבוריו. מה שמיוחד אצל פואי היא הדרך בה הוא מצליח לארוג למרקם אחיד את ההתרחשויות העלילתיות פרוזאיות ויומיומיות, עם מבט פסיכולוגי נוקב וחד, את הטבע ואזור דורסט, וכמובן את השפה האנגלית. הספר שקוע בתוך הוויה סנסואלית-פגנית-ארוטית-פילוסופית, כשהאדם שהוא הדת והאלוהים והטבע והמחשבה, מביט דרך רגשותיו על מקומו בעולם ועל מקום העולם בתוכו.

וולסף סולנט, בחור צעיר ממעמד בינוני, נאלץ ל עזוב את לונדון ולקבל משרה בעירה קטנה. אמו, בעזרת קשרים משפחתיים מצליחה לשריין לו עבודה כמזכירו של אציל מקומי שכותב את ההיסטוריה של האזור. שם פוגש סולנט בשתי בחורות שפועלות עליו ככישוף. לא ברור אם הכישוף והקסם הוא בגללם או בגלל האופן בו הוא מזמין ונבלע לתוך מערכת היחסים איתן. מאבקו בחוסר הוודאות הקיומית נהפך למסע התבוננות רפלקטיבית של פואי והקוראים בטבע האדם, במהותם של יחסים בין אנשים בכלל ובין גברים ונשים בפרט.

מה שיפה בספר הוא שהאדם איננו נתפס כדבר נפרד מהטבע, כדבר מה "מלאכותי" עקב תבונתו, אלא הוא חלק בלתי נפרד מהטבע בכל נימיו. פואי בונה מיתולוגיה (כך מכנה סולנט את ראית העולם שהוא מפתח) מוזרה ומרתקת, שבה וולף מתאמץ למצוא את הביטוי העצמי שלו כנגד תרבות חומרנית ולחץ להיות חלק מהקולקטיב. המילה "ביצה" marsh מתארת את הרגשת הקריאה בספר. עושר, רקבוביות, עתיקות, זכרונות קדומים, התחברות עם היקום.

פואי כתב על הספר:
"המהות הפנימית ביותר של הספר היא הצורך של ההפכים. חיים ומוות, טוב ורוע, חומר ורוח, גוף ונשמה, מציאות ומראה אמורים להתאחד, שיש לצרף אותם בעל כורחם אחד לשני".
תודה. 151420

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים