בתשובה לדב אנשלוביץ, 10/06/03 23:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, אני מסכים שזה מייגע ומטריד נפשית, בפרט שאחד ההרוגים בפיגוע לאחרונה היה ידיד שלי. אני מתנצל מעומק לבי אם גרמתי לך עוגמת נפש - לא התכוונתי כלל שתשחזר את מעשיי. שנית, אני השוויתי לשנה שבין ה- 21 ליוני 2001 עד 21 ליוני 2002, ולכן יכול להיות שזה ההבדל בין המספרים שהבאנו. אבל מאחר שאנו מסכימים על הכיוון, נדמה לי שהמספרים מיותרים, וחבל על העבודה המרגיזה. הנקודה היא לא שאלת הירידה בפיגועים לאחר מבצעי הצבא. ירידה זו היא ללא ספק מובנת, על אף שיש לזכור שהיא מושגת במחיר עליה מסוימת בהרג חיילים (ראינו זאת השבוע). השאלה היא האם לא היה עדיף לנו במצב שאחרי אוסלו, כאשר עראפת וחבורתו "שמרו על גובה הלהבות" ומספר הפיגועים / נפגעיפ היה קטן יותר נאשר המספר "הנמוך" של השנה האחרונה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתפלא על שאלתך בסוף. יכולות להיות לך דעות משלך אבל את דעותיי היית כבר צריך להכיר. אני מדבר על כך שוב ושוב, ומאמרי ''לנתניהו נגמר הקסם'' עונה בדיוק על השאלה הזאת. כל עוד קיים ''תהליך'' והמתנות נארזות בדרכן למשלוח אפשר באמצעות מנגנון ''יתנו יקבלו. לא יתנו לא יקבלו'' לשמור על כך שהצד השני ישמור על שקט בהעדיפו את המתנות. הצרה היא שה ''תהליך'' בהגדרה יש לו סוף, ולכן גם אם אנו מצליחים לגרום להם שישמרו על שקט הדבר הזה הוא זמני, כי כאשר יש שקט אנו חייבים להמשיך לשלוח את המתנות המובטחות. אין לנו כמות מתנות אין סופית. אחרי שכל המתנות נשלחו ואין לנו יותר מתנות שאנו מוכנים לשלוח פורצת האלימות. זו אינתיפאדת אל אקצה שפרצה אחרי שברק השלים את החזרת כל שלושה עשר האחוזים שהוו את ''הפעימה השנייה'' שעליהם נחתם בוואי. נותרה רק ''הפעימה השלישית'', אך הייתה אז הסכמה עם האמריקאים שמדובר באחוז אחד בלבד וערפאת ויתר על זה. כך אני מעריך תתפתח גם מפת הדרכים, שהיא ממש חזרה כללית על הסכמי אוסלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |