בתשובה לגיל לדרמן, 11/06/03 2:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה אתה מתבטא באופן הבא: "באופן מקביל עד כדי אימה, גם האינטרס של ממשלת ישראל." האם מפת הדרכים היא התקווה הלבנה הגדולה? אולי רוצים להפיל משהו לא טוב כדי להצמיח תהליך עדיף במקומו? אולי ההידברות הישירה של שרון ואבו מאזן עדיפה על "המפה"? למה אתה חייב להרגיש מאויים? תוכניות צומחות ונופלות. חלקן טובות יותר וחלקן פחות. אלו שהוכיחו את עצמן יותר לאורך ההיסטוריה האנושית, היו אלה שצמחו מבפנים ולא נכפו מבחוץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו הנקודה. יתכן שישנן דרכים טובות יותר ממפת הדרכים.אבל אם הפעולה נועדה לסכל את הדרך המדינית הנוכחית, הרי שזהו פשע ואיוולת ממדרגה ראשונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפת הדרכים תכשל מן הסתם, מסיבה ברורה למדי. משעה שהצדדים רוצים בפתרון שוויוני ומכובד לסכסוך, כל תוכנית תיצלח. אינם רוצים - לא תעזור גם המשובחת שבמפות והמתוחכמת שבתוכניות. לכן דברי אינם נוגעים ספציפית למפת הדרכים הנוכחית או הזו שתבוא אחריה, אלא לעובדה שהאינטרסים של ממשלת ישראל הנוכחית בנוגע להתנהלות הסכסוך לטווח הבינוני מתגלים כחופפים לאלו של החמאס - קטילה באיבה של כל תכנית מדינית, והשארת המצב הנוכחי על כנו. פגיעה באזרחים משני הצדדים איננה מנוגדת לאינטרס זה. את ההגיון של החמאס אני עוד איכשהוא מבין - נראה לי שאני יודע מה התוכנית שלהם לטווח הארוך. לו רק ניתן היה לסמוך כך על ממשלת ישראל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |