|
קראתי את השיר פעמיים והוא התגלגל על לשוני כמו מאכל של בית אמא, אם כי שרוף מעט, מריר.
עדין לא חשבתי על משהו יותר מעניין לאמר, רק שיצא לי לקרוא ממש לפני כמה ימים את ''הלשון וספרותה'' שך אחד העם ואני אצטט ממנו ''לא עניות הלשון היא החסרון הדורש תיקון ראשונה, כי אם עניות הדעת בספרותה''.
השיר הזה איננו לוקה לא בזה ולא בזה, להיפך הוא מקיים את ''אם רצונכם להחיות את הלשון השתדלו להחיות את הספרות, ואם רצונכם להחיות את הספרות הכניסו לתוכה מחשבות חיות...סלסלו את המחשבה והיא תרומם את הלשון''. אם לחזור לדימויי המטבח, זה כמו מתכון ישן וטוב שעבר שידרוג מודרני עדין שמשמר את הרגשת הטעם-של-פעם (רבדי השפה השונים, הדימויים) עם נופך עכשוי מאד.
הלוואי ונוכל להפגש בעוד דור ולראות אם השיר יזכר כמין קלסיקה קטנה.
|
|