בתשובה לאלון לוי, 19/12/99 20:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"זה היה קוצנזוס, עד לפני עשור איש לא היה מעלה דבר שכזה על דעתו". ובכן, שוב: מדינת ישראל, לפחות באופן מוצהר, קיבלה את החלטה 242 מאז 1967 (ועד לפני כמה שבועות, כשאהוד ברק הסתייג ממנה, אבל לא חשוב), שאיך שלא תסתכל עליה הציבה את ישובי הגולן בסיכון. נכון שרבים נהגו לחשוב שמנהיגי ערב לעולם לא יכנסו איתנו למשא ומתן, אבל הנה הוכח שאי אפשר לסמוך עליהם... ב-1984 קיבלה ישראל את "חוק הגולן", שבא להרגיע את המתיישבים שאין בכוונת הממשלה להחזיר את הגולן. מה זה אומר? שרבים דווקא *כן* העלו זאת בדעתם! ויותר מכל, עם כל אותם טיעונים, החזירה מדינת ישראל את סיני ופינתה ישובים, כאשר החוזה נחתם ב-1978. יש הבדלים בין סיני לגולן, אבל לפחות למתיישבים כבר לא היתה שום סיבה לשאננות. ובכן, שני עשורים. האם בעשור שקדם לכך, כאשר עצם היות הגולן שלנו עוד היה חדש בתודעה, היה ברור לכולם שנהיה שם לנצח? אתה יכול להקשות, ולהחזיר אלי את השאלה שלי: מה, לדעתי, הם חשבו לעצמם? ובכן, באשר לרובם (הרוב התמים), לדעתי הצגת את העניין יפה: איכות החיים המופלאה שם טחה את עיניהם מראות. כמובן, בסיוע פוליטיקאים צינים (כלומר, פוליטיקאים), שרצו אותם שם כקלף מיקוח מול הסורים. אבל סוג כזה של תמימות מחייב אותם כעת להשפיל את עיניהם ולומר, סליחה, טעינו. לא לזעוק חמס על כל שאר העולם ש"פתאום" הפיל עליהם את הגזירה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |