|
||||
|
||||
למה העובד הציבורי יכול בכל פעם שהוא רוצה להשבית חצי מדינה (הרי כולם ביחד) ואילו העובד הפרטי בעל החוזה לא יכול? למה אני שיש לי חוזה יכול לגשת לבוס שלי ולומר לו כי אם הוא לא נותן לי בונוס *** אז אני אומר להתראות. ואילו המגזר "המסכן" (עובדי חברת חשמל - בזק ) לא יכול לעבור לעבוד במגזר הפרטי? (רק אתמול סיפר לי מהנדס שעבד בחברת חשמל סיפור על כמות הלא עושים כלום שם במקום כל שהוא שבו נמצאים קרוב ל700 איש. הוא עזב לא העזיבו אותו והיום הוא מרוויח הרבה יותר מאשר שם) למה התחושה בכל פעם שאני צריך את עזרת העובד הציבורי היא שאני צריך להתחנן ואילו בציבור הפרטי הוא זה שבא אלי? למה בכל פעם שלהם עולה משכורת אצלי לא חל שינוי. למה מי שחש את הפגיעה בשביתה מסוג זה הוא האדם הפשוט ולא השר בממשלה. והכי חשוב למה בכל פעם שאני רואה את האיש והשפם נעשה לי רע עד כדי תחושת בחילה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |